מבוא:
לאחר הסבל שהעם היהודי עבר בשואה, נדמה היה כי האנטישמיות תעלם ותדעך. אך מסתבר עם הזמן, כי היא לא לגמרי נעלמה אלא נשמרה בשקט בחדרי חדרים. היא  החלה לפרוץ שוב בגדול בתחילת האינתיפאדה השנייה- "אל אקצא" (2000), ובאה לידי ביטוי לא רק באלימות הסובבת כלפי היהודים אלא גם בהפצת קריקטורות כנגד יהודים באתרי אינטרנט שונים.
הסכנה בכך היא הנגישות של כל אדם לציורים אלו בפרט ולהתבטאויות אנטישמיות בכלל, כך שכל אדם שהשקפתו אינה מגובשת יכול להתרשם מאתרים מסוג זה ולהיות מושפע באופן שלילי ולקבל התרשמות לא נכונה וחד צדדית כנגד העם היהודי.
עצם הגלישה במרחב האינטרנט יוצרת תחושה כאילו ההשקפה האנטישמית היא הדומיננטית במרחב משום ששם יכולים כל הרוצים להביע דעה אנטישמית וגזענית לעשות זאת ללא קושי ופחד מפני השלטון דבר הגורם לעידוד הקמת קבוצות שנאה רבות. בנוסף לזאת אתרים אלו מסייעים בהסברה כנגד מדיניות ישראל. בעבודה זו נבחן את הדימוי השלילי של היהודים הנוצר מקריקטורות אנטישמיות תוך הסתמכות על עבודותיה של אמיה ג'חא שמתפרסמות באתרים פלסטינים שונים.  קריקטורות אלו  מבטאות בציוריה את שנאתה כלפי העם היהודי וארצו הכובשת והן הפופולאריות ביותר בקרב הציבור הפלשתיני.  כמו כן ננתח את הקריקטורות האלו ונבדוק איך אנו כצופים מפרשים אותם. נעשה זאת על ידי מספר קריקטורות ונביא דוגמאות ממאמרים העוסקים בסטריאוטיפים על יהודים שבאים לידי ביטוי מתוך הקריקטורות.