תקציר:
בעבודה זו דנתי בסוגיות נבחרות בדיני זכויות היוצרים לאור העידן הדיגיטלי. בחלק הראשון של העבודה עסקתי בסוגיות כלליות הנוגעות לשינויים ולהשלכות שהביאו עמם העידן הדיגיטלי והטכנולוגיות החדשות הכרוכות בו, לדיני הקניין הרוחני בכלל ולדיני זכויות היוצרים בפרט. הראיתי, כי העידן הדיגיטלי והתפתחות רשת האינטרנט בראשו, יצרו מצב של טלטלה, חוסר סדר וחוסר בהירות בדין הקיים בארץ ובעולם, עד כי ישנם כאלו המפקפקים בהצדקות העומדות ביסוד דיני זכויות היוצרים המסורתיים והמערערים על הצורך בדינים אלו בעידן זה. מאידך, הראיתי, כי מבחינות אחרות יש בשינויים הטכנולוגיים כדי להצדיק את ההגנה המוענקת לבעלי הזכויות מכוח הדין המסורתי. בהמשך, הצגתי את "הנפשות הפועלות" במאבק שנוצר ביניהן על מציאת נקודת האיזון הראויה החדשה בדיני זכויות היוצרים. בהמשך, בחנתי את עמדת הדין המצוי במשפט הישראלי ובמשפט האמריקאי ועמדתם ביחס למאבק על מציאת נקודת האיזון הנכונה, המתנהל בין כוחות השוק. באמצעות בחינה של דברי חקיקה, ובראשם חוק ה-DMCA ופסקי דין מובילים שניתנו בהתבסס על חקיקה זו, ובמנותק ממנה (ובראשם פסקי הדין בעניין Reimedes, Napster, UMG Records, Grokster ו-Aimster), הגעתי למסקנה, כי במאבק השליטה של כוחות השוק בפירותיה של היצירה הדיגיטלית ידם של בעלי הזכויות על העליונה. בחלק השני של העבודה עסקתי בסוגיות נבחרות בדין המצוי ובחינת הצדקתם ופרשנותם הראויה לאור העידן הדיגיטלי. בחרתי בשני הסדרים להם מכנה משותף מעניין- שניהם מושפעים באופן ישיר מתכונותיה של היצירה הדיגיטלית כיוצרת הפרדה מושגית בין המוחשי לוירטואלי- בין החומר לרוח. ההסדרים בהם בחרתי לדון הם דרישת הקיבוע- כתנאי להכרה ביצירה כמוגנת בזכות יוצרים, ודוקטרינת המכירה הראשונה- כחריג לזכות ההפצה של היוצר.
אשר לדרישת הקיבוע- פתחתי בבחינת עצם קיומה של דרישה זו, מהותה בדין הפוזיטיבי ובבחינת המצב המשפטי באשר לדרישה זו לו תתקבל הצעת חוק זכות יוצרים, התשס"ה- 2005 כלשונה. בהמשך לכך, בחנתי את הטעמים העומדים ביסוד דרישת הקיבוע ומצאתי, כי אלו בכללם מהווים טעמי יעילות (כלכלית ובכלל), נוחות, וודאות משפטית, שליטה טובה בהפצת היצירה ובהצגתה לציבור ומתן כלים אפקטיביים ליוצר להתמודד עם תופעת ה"נוסע החופשי" על ידי הוכחת תביעותיו בגין הפרת זכויות היוצרים שלו ביצירה.
אז, עברתי לבחינת דרישת הקיבוע בסביבה הדיגיטלית וקבעתי, כי ככל שזו תידרש, היא תחול לגבי שמירת המידע בקובץ דיגיטלי- הוא קובץ המחשב הוירטואלי. בשלב זה שבתי ובחנתי את ההצדקות לדרישת הקיבוע בסביבה הדיגיטלית ומצאתי, כי ניכרת חשיבות ייתרה במעלה לקיבועה של היצירה בקובץ מחשב. מסקנות אלו סיכמתי בכך שקיבועה של יצירה כלל, ובקובץ דיגיטלי בפרט, הנה יעילה מאוד מבחינה כלכלית, היא מעניקה נוחות וודאות משפטית, היא מאפשרת שליטה טובה הרבה יותר בהפצת היצירה ובהצגתה לציבור ומאפשרת, ככלל, כלים אפקטיביים להתמודד עם הכשלים הכרוכים בהיבט המופשט של היצירה- עליו חלה הגנת זכות היוצרים.
אשר לדוקטרינת המכירה הראשונה- פתחתי בהצגת הדוקטרינה כחריג מקובל בישראל ובעולם לזכות היוצר להפיץ את יצירותיו. בהמשך לכך, הבהרתי כי, להוציא את נושא תעשיית המוסיקה והתקליטים, לא היה לבעלי זכויות היוצרים אינטרס ממשי להשקיע משאבים ומאמצים בכדי להיאבק בקיומו של חריג זה, באשר הוא, ככלל, לא הסב להם נזק כלכלי רחב ואף היה בו כדי להועיל להם מבחינה עסקית. בהמשך, פניתי לבחינת דוקטרינת המכירה הראשונה בעידן הדיגיטלי והראיתי, כי היא ניצבת בפני לחצים משמעותיים ביותר, המופעלים עליה בעיקר מצד כוחות השוק בעלי האינטרסים השונים וכתוצאה מהשינויים הטכנולוגיים שחלו בעשור האחרון.
דברים אלו סיכמתי בכך שדוקטרינה זו זקוקה כעת לחשיבה מחודשת על ההצדקות לה ודרכי יישומה, שכן בעידן הדיגיטלי לא ניתן יותר לקיימה במובנה המסורתי. לאחר מכן הוספתי מעט דברי סיכום, מסקנות וביקורת על מכלול הסוגיות שנידונו בעבודה.