תוכן העניינים:
מבוא
מנין מגיע הצורך לעודד שימוש מופחת במכונית?
כיצד ניתן לעודד שימוש מופחת במכונית?

3 .1   שימושי קרקע ותכנון השכונה
3 .2   העמדת היצע נמוך של מקומות חנייה
3 .3   גביית תשלום על כניסה לאזורים צפופים
3 .4   כבישי אגרה
3 .5  שיטות נוספות סיכום
1 .  מבוא
המכונית הפכה את דרך מחשבתנו בכל הקשור לנסיעות ותקשורת.  לפני הופעת הבעלות ההמונית על מכוניות בשנות ה-60 של המאה העשרים, בני-האדם הלכו ברגל או נעזרו באופניים בדרך למחוז חפצם, כשהמסעות הארוכים יותר נעשו באוטובוס או לעיתים ברכבת.  החיים היו מרוכזים בהתאם למקום המגורים של הפרט, עם מקום עבודה, בתי-ספר, חנויות וכל שאר המתקנים זמינים באופן מקומי.  נסיעות מחוץ לעיר היו מתבצעות רק מסיבות מיוחדות, כמו ביקור קרובים או יציאה לחופשה.  בבריטניה למשל, בשנת 1960 כל אדם נסע בממוצע 5600 ק"מ בשנה ; ב-1990 המספר עלה כבר ל-12,400 ק"מ.  בשנות ה-2000 אף-אחד כבר לא חושב פעמיים על שימוש במכונית בכדי לנסוע לעבודה, לעשות קניות או לקחת את הילדים לבית-הספר.  המכונית משמשת כאמצעי תחבורה, כשירות אוטובוס מקומי, ככלי להעברת מטען וכסמל סטטוס.  לרוב, היא מהווה את ההוצאה הכספית השנייה בגודלה של משק הבית, לאחר מקום המגורים, וזוכה ליחס של חיבה וכבוד.  המכונית היא אמצעי התחבורה הנחשק ביותר, ולרוב תהיה האופציה המועדפת לנסיעות, ללא קשר למידת האטרקטיביות של האלטרנטיבות.
   הספרה הסובלת ביותר מהגודש המוטורי היא זו של העיר.  סימנים לכך נראו כבר בסוף שנות ה-30 של המאה הקודמת, בעקבות מדיניות ה-NEW DEAL  שהתוותה ממשלת ארה"ב, ובמסגרתה בוצעו עבודות תשתית נרחבות בעיר ניו-יורק.  באותם ימים הייצור ההמוני של מכונית הפורד T צבר תאוצה, כך שהתעורר הצורך לסלילת כבישים, בניית גשרים ומחלפים.  אלפי מכוניות שחורות חדשות צבאו על כבישי העיר ויצרו עומסי תנועה חריפים, עובדה שגרמה לקברניטי העיר, ראש העיר לה-גווארדייה והפקיד רב ההשפעה רוברט מוזס, לסלול עוד כבישים ועוד גשרים, מדיניות שעלתה למשלם המיסים מיליוני דולרים ולמרבה האירוניה רק הגבירה את פקקי התנועה (ראה איור 1- תיאוריית החור השחור של השקעה בכבישים).
   העיר הנגישה הולכת ונעלמת.  חוסר שיווי-המשקל כנראה וימשך עם התלות ההולכת וגוברת במכונית וברמות גבוהות של ניידות, שיובילו לצפיפות חמורה בזמן שקיבולת המערכת התחבורתית תיכשל בתגובתה.
בעיות צצות לתעשיות, לסביבה ולאנשים ; הערים הופכות למקומות פחות מושכים, ובכך מואץ תהליך דצנטרליזציה שבמסגרתו בני-האדם ומקומות העבודה מתמקמים מחדש בנקודות פריפריאליות  (Banister,
1 994).
   בכדי להפוך חזרה את המגמה הנ"ל, הערים חייבות להיות אטרקטיביות, עם מקומות מגורים ראויים ומתקנים באיכות גבוהה.  הן חייבות להיתפס כמקומות בטוחים ונעימים למגורים.  התחבורה משחקת תפקיד מרכזי בהשגת עיר שכזו, ולמרות שהמכונית היא לעיתים מוצר חיוני, עלינו להפוך אותה מכלי שהופך את העיר לסביבה עוינת, לכלי המסייע לקידומה.  ניסיון העבר הוכיח שתוספת של כבישים רק מעודדת שימוש מוגבר במכוניות, כך ששלל תופעות הלוואי השליליות שילוו למוטוריזציה, אותן אפרט בפרק השני, יהיו יותר מורגשות.  מכאן, מתכננים וכלכלנים רבים סבורים שהפתרון טמון בעידוד בני-האדם להפחית את השימוש במכוניות, בעיקר דרך כלים תכנוניים.  על כך ארחיב בפרק השלישי.