בעבודה זו החלטתי להתמקד במשא ומתן בין ישראל לסוריה, ולראות כיצד נושא יישוב הסכסוכים במזרח התיכון, ובמיוחד עקב הבדלי התרבות הבולטים הקיימים באזור זה, בא לידי ביטוי בהקשר הישראלי – סורי בין השנים 1995 –
1 992, שנות כהונתו של יצחק רבין ז"ל כראש ממשלת ישראל.
   בעבודה זו אבחן מודלים שונים של משא ומתן תרבותי, ואבדוק, בין היתר, איזה מודל התאים בצורה הטובה ביותר למשא ומתן נשוא עבודה זו. כמו כן, אבחן את מידת הצלחתו בנסיבות אשר היו קיימות באותה תקופה והסיבות לכישלונו.
מסקנתי מעבודה זו הנה כי הבדלי התרבות בין הישראלים לסורים, קרי, הכללתם של הסורים בקבוצת "הקולקטיביזם האנכי" והכללתם של הישראלים בקבוצת "האינדיבידואליזם האופקי" (כפי שמפורטים במהלך העבודה), היו בעלי משמעות רבה לכישלון השיחות ולהפניית מרכז הכובד לנושא הפלשתיני.
תוכן העניינים
1) מבוא – עמוד 2.
2) פרק א' – רקע היסטורי – עמודים 6-3.
3) פרק ב' – פערי התרבות בין הישראלים לערבים – עמודים 11-7.
4) פרק ג' – יישוב סכסוכים ומודלים של מו"מ בין תרבותי –     יישוב סכסוכים ומהו מו"מ – עמודים
1 5-12.
    מודלים של מו"מ בין תרבותי – עמודים 18 –
1 6.
5) פרק ד' – המו"מ בין ישראל לסוריה – עמודים 27-19.
6) פרק ה' – המימד התרבותי במו"מ בין ישראל לסוריה – עמודים 32-28.
7) סיכום – עמוד 33.