המרד הערבי הגדול, שאירע בין השנים 1936 –
1 939, ואשר מהווה את מרכזה של עבודה זו, נגמר בתבוסה מוחלטת לטרוריסטים הפלשתיניים ועוזריהם אל מול הבריטים והיהודים.
שאלת המחקר של עבודה זו הנה, אם כן, מהם הגורמים והסיבות שהביאו לפספוס שבאי התפתחותה של המנהיגות והתנועה הלאומית הפלשתינית במהלך מאורעות המרד הערבי הגדול?
השערת המחקר של עבודתי הנה, כי הסיבות לכישלון התנועה הלאומית הפלשתינית במהלך המרד הערבי הגדול נעוצות בשילוב שבין סיבות פנימיות וחיצוניות: היעדר מנהיגות, ארגון לקוי, מתחים מעמדיים, עוצמת הארגון הציוני ומדיניות בריטניה.
   אציג את מסקנתי, לפיה אמנם היה זה שילוב של סיבות פנימיות וחיצוניות שהביא לאי ההצלחה של המרד, אולם, לטעמי, הסיבות הפנימיות, קרי, הפילוגים בתוך החברה הפלשתינית, היו הסיבות העיקריות שהביאו, בסופו של דבר, לכישלון המרד. לצורך הוכחת טענתי אערוך השוואה בין התנועה הלאומית הפלשתינית בשנות ה – 30 לבין תנועה זו משנות ה – 60 ואילך.
תוכן עניינים
1) מבוא – עמוד 2.
2) פרק א' – רקע היסטורי ותמורות בחברה הפלשתינית – עמודים 3-13.
    א) רקע היסטורי – עמודים 3-5.
    ב) התמורות בחברה הפלשתינית – עמודים 5-13.
3) פרק ב' – הסיבות לפרוץ המרד – עמודים 13-15.
4) פרק ג' – פרוץ המרד עד סוף 1936 ומסקנות ועדת פיל – עמודים 15-24.
5) פרק ד' – השלב השני של המרד – 1937-1939 – עמודים 24-31.
    א) המימד הפנים ערבי – 24-28.
    ב) המימד הבריטי – יהודי – עמודים 28-30.
    ג) תוצאות המרד – עמוד 31.
6) פרק ה' – פרק הדיון – עמודים 31-35.
7) סיכום – עמוד 35.