המיתולוגיה מוזכרת בספרות המקצועית כאמונתם של תרבויות שונות במיתוסים (סיפורים ושירים) אודות גיבורים על-טבעיים ותופעות על-טבעיות אשר מסייעים להבנת רזי היקום והטבע האנושי כולו. המיתולוגיה מעבירה את סיפורי הבריאה, מעגל החיים והמוות ועוד דרך עיניהם של דמויות הרואיות. דמויות אלו יוצרות הזדהות בקרב אותן תרבויות וקהילות, והן מהוות חלק בלתי נפרד ממערכת האמונות של קהילות אלו. הקשר ההדוק בין המיתולוגיה למערכת האמונות של הקהילה (דתית או חילונית אגב) הוא זה שיוצר את המיתולוגיה ואת העולם המיתי העשיר בדמויות ואירועים על-טבעיים. אך הקשר הוא שברירי ביותר משום היותו תלוי אמונה ותפיסה תבונית של אותה חברה את העולם, כלומר ברגע שבו הקשר ניתק (האמונה מתערערת)  המיתולוגיה מפסיקה להתקיים כמיתולוגיה והופכת לסיפור עם או למעשיה. לכן כוחה של המיתולוגיה הוא בעצם כוח האמונה בה והיכולת לתת הסבר משכנע יותר אודות תופעות טבע מאשר ההסבר התבוני,דהיינו היא יכולה להתקיים רק בתנאי שמאמינים בה, אך זהו גם עיקר מקור חולשתה.