בס"ד השוואה בין מחשבת האהבה של אפלטון לבין מחשבת האהבה במחשבה המיסטית והערבית.
בלשון הבריות ובתודעתם נשתמר שמו וזכרו של אפלטון בראש ובראשונה בהקשר נושא האהבה. המטבע השחוקה "אהבה אפלטונית" אמנם לא שרד בה מאומה מכוחו הדמיוני האדיר של אותו 'ארוס' אשר אפלטון הכיר בו את המניע העיקרי של ה'פילוסופיה' הסוקראטית שהנחתה את אורח חייו ואת הגותו, ושאותה גיבש, פיתח והנציח אפלטון ביצירותיו הספרותית.
ברבים מחיבוריו של אפלטון מופיעה דמותו של 'סוקראטס' אשר בינו לבין  אפלטון קיים חיבור רב, סוקראטס מעיד על עצמו כי אינו בקיא בשאר עניינים אך בסוגיית האהבה הוא בקיא ומומחה. כמעט כל השיחות האפלטוניות, ויהיה הנושא שלהן אשר יהיה, שזורות בהן אהבה וידידות, בין מצד העלילה, בחינת כוחות נפשיים המניעים את עצם השיחה, בין מצד התוכן, באשר בעיותיהם של חיי הפרט והחברה הנדונות באותן השיחות יש להן, לפי תפיסתם של סוקראטס ואפלטון, זיקה מובהקת לתחום זה. אפלטון הקדיש שני דיאלוגים לנושא האהבה- את המשתה ופידרוס. הדיאלוג הסוקרטי המוקדם ב'ליסיס' הוקדש לנושא הידידות אלא שהבחנה ברורה בין ידידות לאהבה לא נערכה בו.
העבודה דנה במושג האהבה לגווניה על פי כתביהם של סוקראטס ואפלטון