סוגיית ההגנה העצמית בהלכה העברית

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , , ,
שנת הגשה 2006
מספר מילים 2219
מספר מקורות 11

תקציר העבודה

סקירה עניינית בסוגיית ההגנה העצמית  בהלכה היהודית -מבוא-   סוגיית ההגנה העצמית, על תרחישיה השונים, יכולה לשמש כבסיס לדיון של ממש אודות הקשר וההשפעה הלא-מבוטלים שיש למשפט העברי ולמסורת-אבות על הפסיקה הישראלית, הלכה למעשה. אותה 'הגנה עצמית' הינה כר נרחב לפרשנות ולהלכות שונות, כפי שאסקור מייד. תחילה, נסמן את גבולותיה התיאורטיים. באופן כללי, בהסתמך הן על המשפט העברי והן על חוק העונשין הישראלי, ניתן להציגה כתגובתו של אדם הנתון בסכנה חמורה (שגרם לה אדם אחר, לצורך העניין). תגובה זו, וזהו עיקרה של סוגיית ההגנה העצמית, יכולה ומותר שתעלה אף במחיר נטילת חייו של הגורם המאיים על שלומו. במאמר מוסגר אף אציין כי חלק משמעותי מסוגיית ההגנה העצמית מהווה את "דין הרודף", שזכה לפרשנות מעוותת וטראומטית בהיסטוריה הישראלית.   כיצד מתירה ההלכה נטילת חייו של אדם אחר בצורה אקטיבית, מודעת ומכוונת? שהרי, עיקריה של היהדות, כדת מונותיאיסטית ומוסרית חדשנית במזרח הקדום, מתבססים על עשרת הדיברות והגדרות נורמטיביות חד-משמעיות. "לא תרצח" אומר הדיבר השישי בפרק כ' של ספר שמות. מי שיבדוק את חוקי הרצח במקרא, אינו יכול להגיע למסקנה אחרת פרט לחומרתם הרבה ולאיסורים החלים לגביהם. בפרק הבא לאחר מסכת עשרת הדיברות, שמ' כ"א, 12:
"מכה איש ומת, מות יומת"; עוקב אחריו פס' 14: "וכי יזיד איש על רעהו להרגו בעורמה, מעם מזבחי תקחנו למות".
  יחד עם זאת, אל מול האיסור המקראי התקף של "לא תרצח", מוזכרים במקרא שלושה היקשרים בהם אפשר (יש להיזהר שבעתיים בניסוח הסמנטי של מתחם ההגנה העצמית; מייד אפרט) להרוג אדם אחר, מתוך הגנה עצמית, וממנה בלבד.
בהיקשר רחב יותר, הסייגים ל"לא תרצח" (הבאים לידי ביטוי באמצעות המתחם המשפטי-מוסרי של ההגנה העצמית) מתקשרים לתפיסת קדושת החיים והצלת הנפשות  שבתורה. שהרי, בספר "ויקרא" (י"ח, ה') נאמר על חוקיה- "ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם, וחי בהם". כלומר, האיסורים וההיתרים המקראיים ניתנו על מנת שהאדם המאמין יחיה ולא ימות בהם, פשוטו כמשמעו {בבלי, סנהדרין, עד' א'}.
התרחישים היוצאים מן הכלל מעידים, אם כן, על הכלל, ההומאניסטי ומקדש שמירת החיים ביהדות. פרט לגילוי עריות, איסור עבודה זרה והאיסור הכללי של שפיכות דמים ורצח (מקרה קין והבל הבראשיתי), התורה מאפשרת לעבור על האיסורים המוזכרים בה (במקרים המוצדקים, כמובן) "ומעדיפה" את החטא ההלכתי על איבוד החיים.