עקרון השיויון וחופש הביטוי

1 . עקרון הכול שווים בפני החוק מהווה אבן יסוד בבניין שלטון החוק ומהותו התייחסות שווה אל האדם באשר הוא אדם, בלא לייחס חשיבות למאפיינים שונים שלו.  כאשר משה חש כי הוועדה פעלה שלא כדין יש עליו לפנות לעיקרון השוויון, בהתחשב במספר עובדות: הוא מהווה עו”ד בשוק האזרחי, עולה חדש מאתיופיה והומוסקסואל, דברים אלו עלולים ליצור אי שוויון בקרב החברה ובהתמודדותו על המשרה. הכלל שלפיו אין מפלים בין אדם לאדם מטעמי גזע, מין, לאום, עדה, ארץ מוצא, העדפה מינית או מעמד חברתי, הוא עיקרון יסוד חוקתי, השלוב בתפיסות היסוד המשפטיות שלנו, ומהווה חלק בלתי נפרד מהן. תחושת חוסר השוויון היא מהקשה שבתחושות, היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה ובזהותו העצמית של האדם.   משה יפנה לחוקים הבאים ע”מ לגבש את עמדתו, כאשר בנוסף בפסיקה התגבשה הלכה כי תכליתו של דבר חקיקה לקדם את השוויון ולשמור עליו, לפיכך כדי לסתור חזקה זו נדרשת לשון מפורשת:
1.       עקרון השוויון הגלום בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו: כאשר חוק זה מעגן את ערכיה של מדינת ישראל, שומר על כבוד האדם  ופרטיותו ומגן מפני פגיעה בעקרון השוויון. ב”הכרזת העצמאות” נקבע כי “מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין”.
כאשר נסגר תפקיד השופט בפני משה מחמת נטייתו המינית, עדתו וצבעו, עובר מסר כי הקבוצה שעימה הוא נמנה היא נחותה, ובכך נוצרת לו תדמית נמוכה המנציחה את ההפליה. ההפליה עלולה לאשש את הסטריאוטיפים המשפילים בדבר נחיתות המופלה.
2 .       עקרון השוויון הגלום בחוק יסוד חופש העיסוק : משה כאזרח במדינת ישראל זכאי לעסוק בכל עיסוק, ללא הפליה בנוגע למאפייניו השונים.זוהי הפליה פסולה כאשר יש התייחסות למאפיינים האישיים הטבועים באדם ואינם ניתנים לשינוי על ידיו, או ששינוי יפגע באוטונומיה של רצונו. משה ניצב בנקודת פתיחה שונה למימוש ההזדמנויות השונות בהן הוא חפץ. לשני חוקים אלו קיימת פסקת הגבלה העלולה להצדיק פגיעה בעקרון זה בחוק, כאשר בנסיבות אלו אין הצדקה מפורשת לדרך פעולתה של הוועדה.
–