תקציר עבודה זו עוסקת בתנועות חתרניות בעיראק בשנות הארבעים והחמישים. לאורך העבודה מוצגות שתי מפלגות – המפלגה הקומוניסטית שעיקר פעולתה היה בשנות הארבעים ומפלגת הבעת' שעיקר פעולתה הייתה החל משנות החמישים ואילך. שתי המפלגות החלו דרכן כתנועות חשאיות חתרניות ואם הזמן – ככל שגדל בסיס כוחם  – יצאו תנועות אלה ממעטה הסודיות לפעולות גלויות והפכו למפלגות מהפכניות.
ברצוננו לסקור את אופן הקמת המפלגות, מיהם העומדים בראשם, מהי האידיאולוגיה אשר הנחתה את המפלגה, מהן דרכי הפעולה בהן נקטה כל מפלגה ומה עלה בגורלן של המפלגות. תוכן עינינים מבוא –3
פרק א' – המפלגה הקומוניסטית בעיראק …5
פרק ב' – מפלגת הבעת' – המפלגה הערבית סוציאליסטית –15
סיכום -.22
ביבליוגרפיה –..23
מבוא
תקציר עבודה זו עוסקת בתנועות חתרניות בעיראק בשנות הארבעים והחמישים. לאורך העבודה מוצגות שתי מפלגות – המפלגה הקומוניסטית שעיקר פעולתה היה בשנות הארבעים ומפלגת הבעת' שעיקר פעולתה הייתה החל משנות החמישים ואילך. שתי המפלגות החלו דרכן כתנועות חשאיות חתרניות ואם הזמן – ככל שגדל בסיס כוחם  – יצאו תנועות אלה ממעטה הסודיות לפעולות גלויות והפכו למפלגות מהפכניות.
ברצוננו לסקור את אופן הקמת המפלגות, מיהם העומדים בראשם, מהי האידיאולוגיה אשר הנחתה את המפלגה, מהן דרכי הפעולה בהן נקטה כל מפלגה ומה עלה בגורלן של המפלגות. רקע
הסטורי- עיראק עיראק נכבשה על ידי הבריטים במלחמת העולם הראשונה ושלטון מנדטורי הוחל עליה. גילוי הנפט והצורך העולה וגואה בו ברחבי העולם הפכו את עיראק לנכס אסטרטגי ראשון במעלה בעיניים בריטיות.
מרידות רבות אשר התרחשו  בשנות העשרים על ידי פלגים שונים שתבעו עצמאות, הביאו את הבריטים לחתום עם המלוכה העיראקית על הסכם ההגנה האנגלו – עיראקי בשנת 1930.  היה זה תחילתו של תהליך שבסופו קיבלה עיראק את עצמאותה בתאריך 13 לאוקטובר 1932, והתקבלה כחברה בחבר הלאומים. תקופת המונארכיה היתה תקופה שנתפסה כשלטון גרוע ומושחת אך בשנות ה- 60 הסתכלו עליו בנוסטלגיה. בעקבות הקביעה השרירותית של גבולות המדינה, הורכבה עיראק משלושה מחוזות עוסמאניים: הצפוני – מוצול, המרכזי – בגדאד והדרומי – בצרה. המערכת החברתית במדינה סבוכה ומורכבת מקבוצות אתניות (כגון ערבים וכורדים), קבוצות דתיות (כמו מוסלמים – סונים, שייעים ויהודים), מעמדות ואידיאולוגיות שונות. הבדלים חברתיים אלה נובעים מצורות ההתיישבות המגוונות, וכן מקיומן של תתי חברות ותרבויות, כגון: חברות עירוניות, חברות כפריות – חקלאיות, אוכלוסיות נרדפות (הכורדים בצפון עיראק), שבטים נוודים והסכסוך הסוני – שיעי. הבדלים אילו יצרו הפרדה עמוקה בין תתי החברות השונות וניתן לראות לכך ביטוי בהבדלי המעמדות הכלכלים במחוזות השונים וכן בפערים בחינוך (החינוך העירוני היה עדיף על החינוך בכפר, הן מבחינת הרמה החינוכית והן בהשקעה בתשתיות החינוכיות). כמו כן ניתן לראות הבדלים בנאמנות השלטונית שכן בשבטים היתה נאמנות לראש השבט בעוד בערים היתה נאמנות לשלטון המרכזי. לאחר ניסיונות כושלים של המשטר להשליט את סמכותו על השבטים השונים, השתמש השלטון בראשי השבטים כנציגיו בפריפריה.
לבסוף הופסקה עצמאות השבטים עם התפשטות המודרניזציה לאיזורי הפריפריה.  גורם נוסף שהתסיס את האזרחים העיראקים היתה המעורבות הבריטית הענפה בעיראק, אשר הגיעה לשיאה בהצבת ממשלת חסות בראשות המלך פייסל ושנה מאוחר יותר בראשותו של בנו גאזי שפעל אף הוא בחסות בריטית. כל אלה היוו קרקע
פוריה להיווצרות חברה רווית מאבקים פנימיים, ועלה הצורך להשליט שלטון אחיד לכל המדינה, שלטון מרכזי שיאכוף את סמכותו החל מהגבול הצפוני ביותר ועד הגבול הדרומי ביותר של עיראק.
–