דיני חוזים – תרגיל מספר 1
שנה א' – מסלול יום
1 .       מודעת האינטרנט הצעה או הזמנה?:
מחד, נטען, כי המודעה היא הזמנה להציע הצעות ואף אם היא מסוימת במידת מה, אין המפרסמת מתחייבת להיקשר ביחסים משפטיים מחייבים עם מי מהפונים, ולפיכך המודעה אינה מעידה על גמירות דעת (להלן: גמ"ד). ע"מ לבסס אמירתה, נפנה למשפט האחרון במודעה המצביע על כך שהמפרסמת שומרת לעצמה זכות לשיקול דעת ול"חירות הנסיגה" במקרה של פניות חוזרות למודעה, ובידה הכוח לשכלל את החוזה. כן, בנוסח המודעה יש פנייה ישירה לציבור להציע להצעות. מאחר ובמודעה חסר יסוד גמ"ד, נראה כי זוהי הזמנה.
מאידך, נבדוק אם המודעה מהווה הצעה, שכן חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול. ניתן לטעון שלכאורה המודעה מהווה הצעה שכן היא מסוימת במידה רבה, ומופיעים בה פרטים העונים על דרישת כתב.
מאחר ויסוד המסוימות מאציל על יסוד הגמ"ד, ניתן להסיק כי מידת פירוט מסוימות המודעה, מעידה על גמ"ד המפרסמת להיקשר ביחסים משפטיים מחייבים עם מקבל ההצעה.
אם אכן זוהי הצעה, מאחר ומצוין תאריך פקיעתה, אנו רואים בה הצעה בלתי חוזרת. אם כך, שני אינה בעמדה לחזור בה מן ההצעה מרגע שפורסמה לציבור.
2 .       הפגישה במסעדה – האם נכרת חוזה בין גיא לשני?
גיא טוען כי נכרת חוזה, ושני טוענת ההפך. מרכיבי הפגישה:
הצעה וקיבול: קשה לקבוע בצורה חד משמעית את זהות המציע והניצע, אך ברור כי התקיים מו"מ, ונערך מסמך שהוטמעו בו ההצעה והקיבול.
גמ"ד: גיא טוען כי שני ציינה בפניו שברצונה למכור הדירה. הוא הביע עניין, ונערך מו"מ כשבסופו אמרה שני בקול רם כי היא מסכימה למכור את הדירה לגיא, והוסדר עניין המחיר. גם שם הצהירה שני בקול רם על ההנחה במחיר שתיתן לגיא. גיא טוען כי בכפוף לעיקרון האובייקטיביזציה, יש לראות בהתנהגותה של שני העדה על גמ"ד וכוונה להיקשר ביחסים משפטיים עימו, ושבאמירתה ביטאה אקט של רצון והחלטתה למכור לו את הדירה. על מנת לבסס זאת, נצביע על העובדה שהשניים חתמו את אמירתם בהשקת כוסות יין, מה שגם מעיד על גמ"ד. בנוסף, שני כתבה הסכם בכתב ידה, כשאקט כתיבת המסמך לכשעצמו משקף את גמד"ה. ראייה נוספת היא הצהרת הצדדים בסיום הפגישה על כוונותיהם להמשיך בתהליך במילים ובחיבוק ובהצהרת כוונותיה להמשך התקשרות של שני. –