חופש הביטוי והאיזונים העדינים בין זכויות

חופש הביטוי והזכות להתאסף – חופש הביטוי מהווה זכות יסודית במדינת ישראל.
הזכות נגזרת מפרשנות מרחיבה של סעיף 5 לח”י כבה”א, כאשר הזכות להתאסף עומדת לצידה. יש הסוברים שהחופש להתאסף הינו אינטרס ציבורי המוגן ע”י חופש הביטוי, אך זוהי דעת המיעוט. זכויות אלו נגזרות מעצם הגדרת המשטר הדמוקרטי ומהזכות לחירות המוזכרת במגילת העצמאות. יש להבדיל בין הקף הזכויות, למידת ההגנה עליהן.
מידת ההגנה של החופש להתאסף נגזרת מההגנה שמקבלת הזכות לחופש ביטוי, בין אם חופש ביטוי פוליטי, הזוכה להגנה רחבה בפסיקה, אומנותי, או מסחרי – שההגנה עליהם היא פחותה. למרות שחופש הביטוי והזכות להתאסף הינן זכויות יסודית, הן אינן מוחלטות, ולפיכך מוגבלת ע”י זכויות אחרות או אינטרסים ציבוריים. תכליתה של הזכות להתאסף היא להוות כלי עזר להגשמת חופש הביטוי שתכליתו העיקרית היא הגשמת המשטר הדמוקרטי, החתירה לאמת, היכולת לשנות ולהשפיע, והמעורבות האישית בתהליכים עקרוניים. במקרה א’ נדון בהגבלת הזכות להתאסף תוך פגיעה בחופש הביטוי הפוליטי ע”י האינטרס של שמירת שלום הציבור. מקור סמכות המשטרה לפזר את ההתקהלות הוא סעיף 84 לפקודת המשטרה. סעיף זה מגביל באופן משמעותי את החופש להתאסף, והשאלה היא, האם המתקהלים היו אכן זקוקים לאישור מפקד המחוז או שמא, בשל אופי ההתקהלות, לא נדרש אישור כלל ולפיכך אין סמכות לפזר אותם. המפגינים במרכז הקניות אינם נעים ממקום למקום ולכן לא עונים על הגדרת “תהלוכה”, והמתקהלים מול בית המנכ”ל מספרם נמוך מ-50 ולא עונים על הגדרת “אסיפה”. נראה כי לא חלות על המתקהלים הגבלות הסעיף, והמסגרת הנורמטיבית הזו אינה רלוונטית לאף אחת מהקבוצות, ולכן אין צורך באישור מפקד המחוז וההתקהלות תחשב חוקית. לפיכך, טענת המתקהלים תהיה שפיזורם לא היה כחוק. סעיף 151 לחוק העונשין תכליתו היא שמירה על שלום הציבור. תוך שמירה על תכלית הסעיף, נפגעת הזכות להתאסף. סמכותה של הרשות המבצעת להגביל את הזכות להתאסף מותנית בתוצאות האיזון שבין הזכות להתאסף לבין האינטרסים/הזכויות האחרות. אינטרס שלום הציבורי – –