תקציר קיימת תחושה שהחברה הישראלית הנה מהחברות האלימות ביותר בעולם. הסביבה האלימה, מלחמת ההישרדות, חילוקי הדעות הפנימיים בשאלות הקשורות לאופי המדינה וגבולותיה וההתמודדות אל מול הטרור הערבי מובילים את החברה הישראלית למצבי מתח בהם קיימת סכנה של התפרצות אלימה ואף להתגברות הטרור היהודי. תחושה זו התחדדה בעיקר לאחר רצח רבין ועלתה בשנית נוכח אירועי ההתנתקות והופנתה בעיקרה כלפי הימין הקיצוני. אולם, ניתן לראות כי החל משנות ה-80, בהן פעלו המחתרת היהודית ותנועת "כך" חלה ירידה ברמת האלימות היהודית ונשמר איפוק מסוים אשר בלעדיו תתכן שפיכות דמים.             לכן, עבודתי זו לא מתמקדת בשאלה מה קרה ומדוע?, אלא מדוע לא התרחשו מספר התפתחויות סבירות כמו למשל התגברות האלימות? מדוע דווקא בשנים האחרונות אין אנו רואים תופעות של מחתרות והתארגנות מחומשת של קבוצות טרור?
שאלת המחקר:מהם המכניזמים המונעים החרפה בפעילות הטרור היהודי?
                        במהלך עבודתי אנסה לבחון מהם אותם מכניזמים של ריסון האלימות אשר מונעים התפתחויות אלו והאם מדובר במכניזמים פנימיים של אנשי הימין או שמא מכניזמים חיצוניים הבאים לידי ביטוי בפעולות הממשלה, הצבא והחברה הישראלית הכללית.