תקציר נפילות בקרב קשישים מהוות את אחת הבעיות הבריאותיות החמורות והשכיחות בקרב קשישים  וכשליש מהקשישים העצמאיים בני ה – 65 ומעלה וכמחצית מבני ה – 80 ומעלה, החיים בקהילה עלולים לחוות נפילה אחת ואף יותר בשנה. נפילות חוזרות בקרב קשישים מהוות סימן לתשישות, הפרעות בתנועה ומחלות כרוניות ואקוטיות. הנפילות עלולות להחמיר את הקשיים בתפקוד של הקשיש כתוצאה מפציעות, פחד מנפילות, איבוד תנועתיות ועצמאות. תופעת הנפילות היא הגורם השכיח ביותר לפציעות בלתי מכוונות ולשברים בקרב קשישים.
לנפילות בקרב קשישים יש מספר  רב של גורמים הכוללים מספר גורמים גופניים, התנהגותיים, גורמים הקשורים לפעילותו של הקשיש וכאלו הקשורים לסביבה.
במחקרים אפידמיולוגים הוצגו מס' גורמי סיכון גופניים לנפילות המאפשרים זיהוי מוקדם של אנשים המצויים בקב' סיכון גבוהה יותר לנפילה.
בעקבות המשמעות החמורה של נפילות בקשישים, ישנה חשיבות רבה לעובדה כי הנפילות ניתנות לחיזוי ואף למניעה בחלק מהקשישים.
כיום ישנה התייחסות מועטה לטווח הגילאים, למחלות, למגבלות האופייניות בזקנה ולמגוון הרחב של הגורמים לנפילות, תוך ניסיון להימנע מפגיעה באיכות החיים ובעצמאות התפקודית של הקשיש.
עבודה זו סוקרת את גורמי הסיכון לנפילות בקרב האוכלוסייה הקשישה,  השפעתן של הנפילות על התפקוד היומיומי של הקשיש ודרכי מניעה.