האישיות המשפטית הנפרדת של החברה ומקרים של הרמת מסך עבודה המוגשת ע"י אאאאאאאאאאא ת.ז 1111111111
לפרופסור אאאאאאאאאאאאאאאאא דצמבר 2006
תוכן העניינים
מבוא
האישיות המשפטית הנפרדת של החברה חברת בת כאישיות משפטית נפרדת הרמת מסך סיכום ביבליוגרפיה מבוא
עבודה זאת עוסקת בנושא האישיות המשפטית הנפרדת של החברה.העבודה סוקרת את המצב הקיים בישראל וכן מציגה חריגים לעיקרון זה והרציונאל מאחוריהם.  חברה היא ארגון המהווה ישות משפטית שמאגדת אנשים למען מטרה משותפת, בדרך כלל לשם הפקת רווח.
חברה היא ישות הקיימת בחוקיה של כל מדינה מודרנית, והיא הדרך העיקרית לקיומה של פעילות עסקית משותפת לאנשים אחדים. תאגיד נתפס כפקעת של חוזים. החברה היא קבוצה של שחקנים הקשורים בחוזה: לקוחות, ספקים, נושים, בעלי מניות, עובדים, נושאי משרה והציבור בכללותו.
לכל אלה יש חוזה תקף בידם והשאלה היא כיצד מנצחים על כל החוזים הללו? חוק החברות מנסה להסדיר איך מאזנים את כל החוזים הללו, איך החברה מתנהלת, לטובת מי וכדומה. למעשה, חוק החברות מנסה לאפשר להקצות את הסיכונים והסיכויים בין השחקנים בעולם החברות.
בעליה של החברה מחזיקים בבעלות עליה באמצעות מניות, המשקפות את חלקו של כל אחד מהבעלים ברווחי החברה ובזכויות ההצבעה בה. בדרך כלל אחריותם של בעלי המניות בחברה לחובותיה מוגבלת (זהו יתרון מרכזי של התאגדות בדרך זו), והדבר בא לידי ביטוי בהוספת המילים "בע"מ" או ב"עירבון מוגבל" בסוף שמה.
סעיף 4 לחוק החברות מעגן בחוק את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה וקובע כי חברה היא "אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופייה וטבעה כגוף מואגד". ואכן, התאגיד זוכה בעולם המשפט לכל הזכויות שלהן זוכה אדם בשר ודם, כגון חופש הביטוי ואף חופש הדת. החברה היא אישיות משפטית שאינה אדם. זו אינה נוצרת על ידי פעולה פיזית, אלא על ידי פעולה משפטית (בדרך כלל, רישום במרשם פורמאלי), אשר מוכרת (במפורש או במשתמע) כיוצרת אישיות משפטית  ("מלאכותית", שאינה אדם)".  בע"א 46/94 אברמוב נ' הממונה על מרשם המקרקעין, פ"ד נ(2) 202 קבע הנשיא ברק: "…אישיות משפטית היא תופעה, אשר הדין מעניק לה כשרות לזכויות ולחובות (במובן  הרחב)… כשרות זו יכולה  להיות  כללית  או  מוגבלת… הכשרות  היא  כללית,  כאשר לאותה אישיות משפטית מוענק הכוח הפוטנציאלי להיות בעלים של כל זכות, שמטבע הדברים אישיות שכמותה עשויה להיות  בעליה".  גישה זו בולטת גם בפסיקתו של נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, ובאה לידי ביטוי ישיר בפסק הדין בעניין ראם מהנדסים בו ציין השופט ברק : " אך האם הזכות בדבר חופש הביטוי והלשון נתונה גם לתאגיד שאינו בשר ודם? התשובה היא בחיוב. גם תאגיד נהנה מחירויות שאופיו כתאגיד מאפשר לו ליהנות מהן. חופש העיסוק, זכות הקניין, זכויות נאשם וכיוצא בהן זכויות שקיומה של ישות פיזית ("בשר ודם") אינה חיונית בהם (כגון הזכות למשפחה) הן נחלתה של כל אישיות משפטית. על כן נהנה תאגיד מחופש הביטוי, כמו כל בשר ודם. "   מאחר ואחריותה הנפרדת של חברה בע"מ מהווה, בדרך כלל, מסך בינה לבין האורגנים מטעמה, באופן שחובותיה משויכים אך ורק לה ולא להם, לפיכך, במצב של חדלות פירעון של החברה בע"מ, מנסים הנושים לגבות חוב החברה מהאורגנים של החברה , וזאת על ידי חיובם האישי. ניסיונות אלו מתמקדים בשני סוגי הליכים המוכרים ע"י מערכת המשפט בארץ:
1 .    הטלת אחריות אישית
2 .    "הרמת המסך"