עבודה זו עיניינה דיון בהתיישנות זכויות עובדים, או במילים אחרות- תחולת דיני ההתיישנות החלים בדין הכללי על מערכת חוקי העבודה והמגן.
גם אם דיני העבודה נבדלים בהיבטים רבים מהמשפט הפרטי "הרגיל", המדובר בכל זאת, בחלק אינהרנטי משיטת המשפט שלנו שהדין הכללי אינו פוסח גם עליו. חוק ההתיישנות הינו חלק מאותם דינים כלליים שחלים בצורה גורפת על כל ענפי המשפט בשיטת ומטרתם לקבוע זמן גבולי כלשהו לשם מימוש זכות תביעה.
אם כן, עיקר מטרתם של חוקי ההתיישנות הינם הגנה על הנתבע; ואילו מנקודת מבטו של התובע דיני ההתיישנות מהווים את אחד המחסומים הפרצדורלים העיקריים בבואו להגיש תביעה.   כך נוצר מצב שבו העובד-התובע הפוטנציאלי שהוא מלכתחילה הצד החלש בהליך, מוחלש עוד יותר ע"י דיני ההתיישנות, בעוד שהמעביד-הנתבע הפוטנציאלי, שהוא הצד החזק ממילא, מוגן ע"י דינים אלה.
השאלה שתידון בעבודה זו היא האם דיני ההתיישנות צריכים לחול בדיני העבודה במידה שהם חלים בשאר ענפי המשפט וזאת בהתחשב בחולשתם המיוחדת של התובעים בתחום זה.
העבודה עם הערות שוליים, ללא ביבליוגרפיה