בקצרה, הטענה היא כי דמות הסביר הינה בעצם דמותו של הגבר הסביר, והעמדה היא כי אין להחיל סטנדרט שהוא גברי במהותו כקנה מידה אחיד ומוחלט וכי אין לעשות בו שימוש אחיד לגבי גברים ונשים. עמדה זו נובעת מההשקפה כי חינוכו וניסיון חייו של אדם מכתיבים במידה רבה את הבנתו את המציאות ואת תגובותיו כלפיה. בחברות הקיימות כיום ניסיון חייהן וחינוכן של נשים שונים בד"כ מאלה של גברים, ולפיכך גם תגובותיהן על ההתרחשויות יהיו שונות. מדידת התנהגויות לאור הבנתו של הגבר את המציאות ולאור אופן תגובתו כלפיה, הינה לפי הגיון זה, בלתי מוצדקת ובלתי הוגנת ומענישה נשים בשל שאינן גברים.
עבודה זו בנויה ממספר פרקים: תחילה אסקור את דמותו והתפתחותו של האדם הסביר ואציג את הביקורות השונות שקיימות על דמות זו; לאחר מכן אציג בקצרה את הטענות באשר להטיה המגדרית של המשפט ואראה כיצד הטיה זו מתיישמת בדמות באדם הסביר; לאחר מכן אבחן את השתקפותה של הטיה זו ואת אי התאמתו של האדם הסביר בשני הקשרים שונים: האחד, כאשר סבירותה של האישה כתובעת היא זו העומדת למבחן – וזאת בתביעות בעניין הטרדה מינית; השני, כאשר סבירותה של האישה כמזיקה היא זו העומדת למבחן- וזאת ע"י בחינת המצבים שבהם אישה מוכה רוצחת או פוגעת בבן זוגה המכה- נושא זה ייבחן בהרחבה יתירה ויהווה את החלק הארי של העבודה; לבסוף אעמוד על הפתרונות המרכזיים המוצעים בספרות להזרמת חווית החיים הנשית לדמותו של האדם הסביר.
העבודה עם הערות שוליים, ללא ביבליוגרפיה