מבוא
חקר האמת הוא אחת המטרות העיקריות של  דיני הראיות. כבר בימי קדם ניסו בתרבויות שונות להגיע לאמת באמצעים שונים המבוססים על האמונה שהשקר והאמת מתאפיינים בתגובות פיזיולוגיות מיוחדות שעליהן אין לנבדק שליטה. לדוגמא הסינים הנהיגו את מבחן האורז, לפיו ניתן לחשוד ללעוס אורז יבש, אם הצליח היתה זו הוכחה לחפותו ואם נכשל-הוכחה לאשמתו.
המבחן היה ככל הניראה מבוסס על הידיעה, שההתרגשות גורמת להפסקת פעילות הבלוטות המפרישות רוק וליובש בפה- על כן השקרן, המתרגש בעת המבחן לא יצליח ללעוס את האורז היבש. מבחן זה ומבחנים דומים אחרים שהתפתחו בתרבויות השונות מהווים את שורשי מבחן הפוליגרף שגם הוא מבוסס ביסודו על בדיקת תגובות פיזיולוגיות לא רצוניות של הנבדק לשאלות המעוררות אצלו מתח נפשי. ההנחה העומדת מאחורי המכשיר הינה כי ניתן לפרש את התשובות הללו כמעידות בהסתברות גבוהה על אמירת שקר או אמת.
התפתחותו של הפוליגרף בעת החדשה החלה באיטליה בסוף המאה ה-19, אולם מאז עבר המכשיר מספר שיכלולים ומכשיר הפוליגרף המקובל כיום מבוסס על העקרונות שאת יסודותיהם הניח החוקר קילר באוניברסיטת סטנפורד, בשנת 1926.
נושא הפוליגרף הינו רחב מימדים ומקיף תחומים רבים, משפטיים ומדעיים כאחד. מובן כי  אין בידי לסקור כאן את הנושא במלואו. בחרתי להתמקד בעיקר בשאלת קבילותה של ראיית הפוליגרף בביהמ"ש הן בהליך האזרחי והן בהליך הפלילי; כמו כן, בחנתי את הסיבות הלא מדעיות העיקריות לאי קבילותה של ראיית הפוליגרף בבתי המשפט ולבסוף הבעתי את דעתי לגבי הדין הראוי בעיניין זה.
העבודה עם הערות שוליים, ללא ביבליוגרפיה