. מבוא קצר – נערות בסיכון המושג "נערות במצוקה" המופיע בספרות מתייחס לנערות בנות 13-21 – גיל ההתבגרות והנעורים – הנמצאות על רצף של ניתוק ממסגרות פורמליות. הן נמצאות מחוץ למסגרות של לימודים או עבודה או בסיכון לנשירה מהן. הנערות מאופיינות בעימותים עם המשפחה, במערכות של יחסים חברתיים חסרי יציבות המובילים פעמים רבות לשוטטות ולבריחות מהבית. במקרים חמורים הן מידרדרות לזנות ולשימוש בסמים. נערות אלה נמצאות בתפר הדק שבין העולם הנורמטיבי לעברייני. הערכתן העצמית נמוכה ובמקרים רבים הן חסרות כישורים לקבלת החלטות. משום כך פעולותיהן והתנהגותן אינן מתוכננות אלא מהוות תגובה לגירויים מיידיים (גולן ולהב קסטיני,
1 999).
מקרב ילידות הארץ, רוב הנערות היהודיות-חילוניות מגיעות לקבל שירותים ביחידות לקידום נוער בגיל מאוחר 16 – 17.
הן מופנות בדרך כלל על ידי ההורים, בתי ספר ושירותי הרווחה. לעומתן הנערות החרדיות, בעיקר בירושלים, מגיעות לקידום נוער בטווח גילאים רחב יותר 13-26 ורובן מנותקות. הנערות העולות מחבר המדינות מגיעות לקידום נוער בגיל  15 – 18 ונמצאות בארץ בין 3 ל- 12
שנים. לרבות מהן בעיות הקשורות במערכת היחסים במשפחה. מרבית הנערות לומדות  ועובדות. הנערות המנותקות לומדות בדרך כלל במסגרת תוכנית היל"ה ועובדות במפעלים, בניקיון ובחנויות. חלק מהנערות יוצאות העדה האתיופית הגיעו ליחידות לקידום נוער ממוסדות חסות הנוער ומפנימיות. בולטת אצלן תופעת הנשירה הסמויה יותר מנשירה גלויה. במגזר הערבי מרבית הנערות המטופלות בקידום נוער מנותקות ממסגרת חינוכית. הן מגיעות ליחידות בגיל המקובל כגיל אירוסין 16 – 17.
ההורים דוחקים בנערות להתארס ויש מקרים שהלחץ מופעל עליהן כבר בגיל 15. משך האירוסין נקבע על פי המוכנות להינשא, שהיא פועל יוצא של מצבו הכלכלי של החתן ומועד סיום המגורים המיועדים לזוג הצעיר, בדרך כלל בין 2-5 שנים. האירוסין מאופיינים במפגשים חופשיים בין בני הזוג ללא ליווי ההורים או מבוגרים אחרים. הלחץ החברתי להתארס גורם לאקטיביות בחיפוש אחר ארוס ולהפניית רוב המשאבים בכיוון זה. רוב האירוסין בכפרים הגדולים וביישובים העירוניים נעשים בהסכמת הנערות. במקרים מעטים ההורים מכריחים את הנערות להתארס.
(היחידה לקידום נוער במחוז תל-אביב)