מבוא
המהומות שהתרחשו בצרפת אשתקד, הוכיחו לנו שהמפגש הבינתרבותי בין המערב לבין בני המיעוטים באירופה עלול להיות אלים, צורב וחסר פשרות. זאת משום שבעולם פוסט קולוניאלי בני המיעוטים, חלקם בני דור שני אשר נולדו, גדלו וחונכו בצרפת, מסרבים לשבת בחיבוק ידיים ולקבל בהכנעה את תרבותה של החברה המערבית המתיימרת למחוק את זהותם התרבותית המקורית. במצב חדש מעין זה, בו המיעוט האתני – לאומי אינו נטמע באופן מוחלט בתרבות ההגמונית, נוצרת מציאות בה המדינה הליברלית עומדת בפני אתגרים חדשים, קשים הנובעים מהיות המדינה רב-תרבותית. בחיבורי זה אנסה לעמוד על מהותן של שתי גישות מרכזיות שהתפתחו בסוף שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20: אוריינטליזם ופוסט-מודרניזם. אבחן את שתי הגישות דרך הגדרותיהם, אציין מושגים מרכזיים בתוך כל גישה ואראה את הקשר ביניהם. לבסוף, אנסה לעמוד על היחסים בין שתי הגישות והקשר בין השתיים. בחלקה השני של העבודה אתמקד בגישה האוריינטליסטית ואבחן אותה דרך מקרה הבוחן הצרפתי, דהיינו, יחסה של צרפת למיעוט המוסלמי.