מבוא
את החינוך אפשר להגדיר על פי מספר דרכים:
ראשית, החינוך הוא אמצעי להקניית מורשת תרבותית.  שנית, החינוך הוא אמצעי להוביל את הדור הצעיר לחשיבה ומעשים מועילים.
שלישית, החינוך הוא אמצעי לפיתוח וטיפוח הפרט.  כמובן שאת ההגדרה בוחר המשתמש בהתאם לעמדותיו ומטרותיו.  אפשר גם לומר למשל, שהחינוך מעצב את האדם ובני האדם מעצבים את האומה.  לכן, סוג החינוך שמועבר לדור הצעיר משמש דרך לעיצובה של האומה. ראשית, ניתן להחדיר ערכים לאומיים לדור הצעיר, ושנית דרך חינוך מעשי ניתן להכשיר אנשים אשר יהוו חלק פעיל באומה המתהווה. אי לכך, נבחן בעבודה זו נבחן את מהלך חייו, פועלו ותפקידו של סאטע אל-חוצרי בהבניית הלאומיות הערבית, דרך החינוך לעיצוב הלאומיות והזהות הסורית במהלך המאה ה-20. לאחר מלחמת העולם הראשונה מתפוררת האימפריה העות'מאנית ומחוזותיה השונים עוברים תהליך של יצירת מדינות לאום חדשות, כאשר סוריה היא אחת ממדינות אלו. עולה השאלה האם טריטוריה משותפת הינה מספקת כתנאי ליצירת לאום, או שמא היו שאיפות גדולות יותר לאחד תחתן את האומה הסורית ובהמשך את איחודה של האומה הערבית? נציג את קרב מייסלון אשר היה לאירוע מכונן לשבירת האחדות הערבית, מנקודת מבטו של סאטע אל-חוצרי.
תוכן עניינים
מבוא
מצרים במחצית הראשונה של המאה העשרים תולדות מצרים והמאבק בשלטון המנדטורי הבריטי המלך פארוק ושלטונו הפיכת הקצינים החופשיים                                    מצרים בתקופת הפוסט מהפכה ההתנסות המהפכנית בתקופתו של נגיב נגיב כנשיאה הראשון של מצרים ההתנסות המהפכנית כקטליזאטור להפלת נגיב האידיאולוגיה המהפכנית הנאצריסטית ההתנסות המהפכנית כמוטו האידיאולוגי של נאצר נאצר המושיע, התגלמות ההתנסות המהפכנית סיכום ביבליוגרפיה