תוכן עניינים:                 מבוא
עמוד
2                התפתחות הדוקטרינה במשפט הישראלי … עמודים 2-3
               התפתחות הדוקטרינה עד לפס"ד קעאדן – עמודים
3 -4                         מפס"ד קעאדן ואילך –עמוד
4               סקירת "נפרד אך שווה" בארה"ב
עמודים 5-6
סיכום עמוד 7
ביבליוגרפיה -..עמוד
8 -9
 מבוא
 דוקטרינת "נפרד אך שווה" מתארת שיטה של הפרדה, המצדיקה מתן מענים ושירותים נפרדים לקבוצות נפרדות של אנשים, תוך התבססות על ההנחה, שעדיין כל קבוצה זוכה ליחס שווה.
בעבודה אסקור דוקטרינה זו, על פי שאלת המחקר: האם קבוצות נפרדות זוכות ליחס שווה? שאלה זו, תחייב , ודאי עיון והתייחסות לשאלות נוספות: האם הגדרתן של קבוצות כנפרדות מהווה הפליה לכשעצמה? מה משמעות החוק בהקשר זה? האם ישנן נסיבות מיוחדות, ע"פ המשפט הישראלי, המאפשרות הפרדה זו? כמו כן, נבדוק האם דוקטרינה זו פוגעת בעיקרון השוויון? או שמא מאפשרת שמירה על אורח חייהן ותרבותן של הקבוצות הנפרדות?               סוגיית שוויון ואיסור הפליה, הבאה לידי ביטוי בדוקטרינה זו, נזכרת פעמים רבות ביחס לקבוצות במדינת ישראל כדוגמת ערבים יהודים, הומואים ולסביות, קבוצות חרדיים מול חילוניים וכדומה.  המשפט הישראלי מתעסק בדוקטרינה זו בעיקר בכל הקשור להפרדה ושוויון בהתיישבות ובהקצאת מקרקעי ישראל למגורים. מאז ומתמיד התאפיינה מפת ההתיישבות בארץ ישראל בהפרדה טריטוריאלית בין קהילות שונות. בערים שונות, וירושלים בראשן, ישנן שכונות נפרדות למגזרים שונים באוכלוסיה, במיוחד בין יהודים לערבים ובין חרדים ושאינם חרדים. נראה כי  ההפרדה בין הקהילות בדפוסי המגורים וההתיישבות היא תוצאה משולבת של היסטורית ההתיישבות,  העדפת הקהילות וחבריהן, המציאות החברתית-פוליטית, ודפוסי הקצאת הקרקעות ע" המדינה. ע"כ יתמקד עיקר הדיון בסוגיות שילוב והפרדה בין יהודים וערבים, ובין חרדים לחילונים בהקשר של אזורי מגורים.           ראוי לציין את האמנה הבינלאומית כנגד האפרטהייד. האמנה אוסרת על כל שימוש באמצעים, לרבות אמצעים חוקיים, שמטרתם לחלק את האוכלוסייה על-פי קווים גזעיים על ידי קביעת אזורים נפרדים לקבוצה. במהלך מחקר זה ננסה לבדוק  האם קיים סעיף המאפשר דוקטרינה של "נפרד אך שווה" בחוקותיהם של מדינות דמוקרטיות, ובמיוחד במשפט הישראלי.             מחקר צנוע זה יעסוק גם בשאלה: האם הקצאות קרקע לצורך בניית יישובים עם מאפיין קהילתי, היא בגדר הפליה פסולה?  או שמא היא סוג של הבחנה מוצדקת?  ננסה לבדוק כיצד מתייחס ביה"מ לסוגיית הביטחון בהקשר של המיעוט הערבי כקבוצה נפרדת?    עבודה זו תסקור את תהליך התפתחות הדוקטרינה במשפט הישראלי, ובמשפט האמריקני, כמשפט משווה.
נבדוק האם קיימים תהליכים מקבילים, והאם ישנה השפעה על המשפט הישראלי.
          המעבר מדוקטרינה של שיווין פורמאלי לדוקטרינה של שוויון מהותי משנה את הדגש בהגדרת המושג, מחוסר שוויון מתוך כוונה להפלות לאי שוויון בתוצאות. חוסר שיווין יכול להיווצר גם כאשר הקריטריונים להחלטות הן שוות, אבל התוצאה מצביעה על הפליה. לאורך העבודה, כחוט השני,  תיבחן  השאלה הבסיסית: האם מבטא ביה"מ גישה של שוויון מהותי? או שמא בשל המתח הקיים בין הצורך בשוויון, לצורך בשמירה על אורח חיים ותרבות נפרדים, נוקט ביה"מ בגישה של שוויון פורמאלי, תוך קביעת עמדה משתנה על פי הנושא הנדון?