תוכן עניינים

1 .       פתח דבר
2 .       רקע: הגדרת מושגי המפתח, מקורם ההיסטורי, הכשלים במערכת המשפט שהביאו להכרה בצורך בדרכים אלטרנטיביות ליישוב סכסוכים בעולם המשפט.
3.       הנחייה 6.1203 (60.1
5 ) להנחיות היועץ המשפטי לממשלה:
3 .1.    הכלל: מהי הנחייה מנהלית, מעמדה החוקי והיתרונות הטמונים בה.
3.2.    הפרט: תוכן ההנחיה
3 .3.    המלצות ועדת ההיגוי שהוקמה לצורך הטמעת תהליך הגישור במשרדי הממשלה השונים.
4.       המצב בפועל (המצב המצוי) וסיבות אפשריות המסבירות אותו. 5.       המצב הרצוי: הסיבות והרציונאלים מדוע זהו המצב היעיל והרצוי. 5.1.    המלצות כיצד יישום ההנחיה יביא לשיפור בעיה זו.
6.       הדגמה ליעילות הגישור בתחום בו המדינה מהווה בד"כ בעלת דין – תחום התכנון והבנייה 7.       משפט משווה, ללמד על הנהוג בארצות אחרות המשתמשות במשפט המקובל.
8.       סיכום 9.       רשימה ביבליוגרפית.
פתח דבר בחברה מודרנית המשפט מתפשט לכל תחומי הפעילות האנושית, הוא קיים בכל מקום "חיינו רווים במשפט. בשעה הראשונה של היום, עוד בטרם עזבתי את ביתי, עוטף אותי המשפט מכל עבר.
המשפט קובע את המינון שבו יימצאו בסביבת הבניין שבו אני גר בנייני מגורים, מרכז מסחרי, כבישים הומים, פארקים, גני ילדים, בתי ספר ובתי כנסת. הוא קובע את עוצמת הרעש שיכול לחדור לביתי בשעות שונות של היממה ולהפריע מנוחתי… חיינו רווים במשפט. המשפט עושה את כל הדברים האלה, ועוד רבים אחרים, והכל בשעה הראשונה של היום עוד בטרם עזבתי את ביתי…"[1].
לפיכך אין זה מפתיע שכל אי ההבנות והסכסוכים בחברה מתועלים לבתי המשפט כדי שאלו יבררו ויחליטו מי צודק. אין חולק כי אמונו של הציבור במערכת המשפט גבוה (למרות דעות סותרות שמקורן בעיקר במתנגדי מערכת המשפט) וניתן להיווכח בכך ע"י כמות הפניות וע"י כמות התיקים המשחרת לפיתחה של ערכאה זו או אחרת. לאור האמור לעיל אין זה מפתיע שבתי המשפט קורסים תחת העומס הכבד של ניהול אלפי תיקים בשנה וכדי לא לפגוע ביעילותם של אלו יש צורך למצוא פתרון להצפת בתי המשפט. לחלק ניכר מהעומס אחראית המדינה כבעלת דין, ככזו היא נוטלת חלק בכשליש מן ההתדיינויות, והיא מעורבת בסכסוכים בעלי אופי מגוון. במישור האזרחי בלבד מעורבת המדינה הן בסכסוכים כספיים ומנהליים רגילים והן בסכסוכים בעלי היקף כלכלי וחברתי נרחב.
חלקם סכסוכים ציבוריים בעלי השפעה על המשק והחברה בכללותה. למותר לציין שציבור בעלי הדין עימם מתדיינת המדינה הוא מגוון, ומקיף את כל רובדי החברה והכלכלה. פתרון יעיל לבעיה שהוצגה יכול להיות שילובה של דרך אלטרנטיבית לפתרון סכסוכים במערכת המשפטית.
במדינות שונות בעולם התקבלה מדיניות, בין בחקיקה ובין בהנחיות מנהליות – לפיה יש לפעול לאימוצם של מנגנונים ליישוב סכסוכים בהסכמה, בכדי לייעל פעולתם של מוסדות המדינה, להפחית ההוצאות הכרוכות בישוב סכסוכים ולהגביר את שביעות הרצון של המדינה והציבור מתהליכי יישוב הסכסוכים ומתוצאותיהם. ואכן, ישנם שני מקורות נורמטיביים לשילובו של הגישור כאלטרנטיבה במערכת המשפטית בארץ:
1 )       בשנת תשנ"ב – 1992 נתקבל בכנסת תיקון מס' 15 לחוק בתי המשפט[2] ונקבעו בו דרכים ליישוב סכסוכים שלא בדרך התדיינות בבית-המשפט: סעיף 79א עניינו פס"ד על דרך הפשרה, סעיף 79ב דן בבוררות וסעיף 79ג מגדיר מהו גישור ומפורטת בו סמכויות ביהמ"ש להעביר תובענות לפתרונן החיצוני במסגרת תהליך גישור (בהסכמת הצדדים).
2)        הנחיות היועץ המשפטי לממשלה מספר
6 0.1
5 (6.1203) מאוגוסט 1999 בנושא יישוב סכסוכים שהמדינה צד להם בדרך של גישור קבעו לראשונה כי הגישור הוא הליך שראוי כי המדינה תעשה בו שימוש במקרים המתאימים לכך.
למדיניות של קידום השימוש במנגנונים ליישוב סכסוכים בהסכמה ע"י המדינה נודעת חשיבות לא רק בהקשר של המדינה כבעלת דין או כצד לסכסוך אלא גם בהקשר הכללי של הנעה והובלה של תהליכי יישוב סכסוכים בהסכמה בחברה, מחקרים שנעשו הוכיחו כי תפקיד המדינה כמובילה של תהליכי יישוב סכסוכים בהסכמה הוא מרכזי בחשיבותו שכן המדינה נתפסת כקובעת מדיניות ומהווה דוגמא בהתנהגותה לאזרחיה. אנסה לבחון ולמפות את המצב הקיים בארץ מבחינת רשויות המדינה ויחסן לתהליכי גישור ביישוב הסכסוכים בהם מהווה המדינה בעלת דין, אעמוד על היתרונות הטמונים בכך ועל המקובל בעולם הרחב.
מפאת קוצר היריעה לא ארחיב על כל הדרכים ליישוב סכסוכים ואתמקד בגישור כדרך באמצעותה ניתן (ע"י הפניית ההליכים בהם מעורבת המדינה) להקל על העומס בביהמ"ש ולהשיב את אמון הציבור במערכת המשפט.
[1]  מנחם מאוטנר, "המשפט הסמוי מן העין", מנחה ליצחק: קובץ מאמרים לכבודו של השופט יצחק שילה בגבורותיו. הוצאה לאור של  לשכת עורכי הדין 1999, בעמ' 59.
[2]  חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984.