מי בנה את מסגד אלאקצא

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , , , ,
שנת הגשה 2005
מספר מילים 4021
מספר מקורות 9

תקציר העבודה

מבוא
מסגד אלאקצא הוא אחד המסגדים הקדומים ביותר בארץ ישראל ואחד החשובים, המקודשים והגדולים בעולם המסלמי. על פי המסורת הוא מזוהה עם "המסגד הקיצון" הנזכר בקראן בסורה מספר 17 שבה מתואר מסע הלילה (אלאסראא' ואלמעראג') של מחמד, והיא מייחסת את הקמת המבנה הראשוני לח'ליף השני עמר אבן אלח'טאב שהגיע לירושלים בשנת 638 לאחר כיבוש העיר.
המסגד נועד לתפילת עולי הרגל הרבים שהגיעו לעיר מכל רחבי העולם המסלמי בעיקר בתקופה האמיית בה מרכז השלטון היה דמשק, וירושלים החלה לקבל גוון של קדושה באסלאם בנוסף לשתי הערים המרכזיות הנוספות מכה ומדינה.
המסגד ממוקם בקצהו הדרומי של הר הבית (המכונה אלחרם בערבית) וסגנון בנייתו אינו אחיד בגלל התהפוכות שעברו עליו, הסגנון הוא בעיקרו בסיליקה- אולם מרכזי המופרד על ידי שורה של עמודים מהאולמות הצדדיים. בכל צד ישנם שלושה אולמות כאלו ובשתי החזיתות (הצפונית והדרומית) יש אולמות רוחב. במרכז הקיר הדרומי של האולם הדרומי נמצא המחראב ומעליה הכיפה הכהה המפורסמת.
כאמור, המסגד עבר תהפוכות רבות במהלך השנים- הוא נבנה ונהרס מספר פעמים במהלך ההיסטוריה וקשה להתחקות אחר מקימו או מקימיו של המסגד המקורי. בעבודה זו אני אסקור את דעתם של מספר חוקרים שחקרו את העניין בהתבסס על מקורות כתובים של מסלמים ונוצרים ועל ממצאים ארכיאולוגים שנמצאו בחפירות ובמחקרים הרבים שנעשו במסגד. פרק ראשון: המסגד בתקופת הראשדון ההנחה המקובלת היא שלאחר כיבוש ירושלים בידי המסלמים הוקם מסגד בעיר, אך על פי העדויות והמסורות שנחקרו עד היום קשה להוכיח בצורה חד משמעית כי המסגד הזה הוא מסגד אלאקצא כפי שהוא מוכר כיום.
מסורות מסלמיות רבות מייחסות את בנייתו של המסגד לח'ליף השני עמר אבן אלח'טאב (שלט בשנים 644-634) שעמד בראש העדה המסלמית בימי כיבוש העיר. במשך תקופה ארוכה קיבל המחקר את המסורות האלו, שרובן נכתבו בתקופה השושלת האמיית (750-661) ובימיה נכתבה ספרות רבה ששיבחה והיללה את ירושלים, כמסורות נכונות ואותנטיות. אחת המסורות העיקריות שיש לה מספר גרסאות מספרת על כניסתו של הח'ליף עמר לחרם וקביעת כיוון התפילה (הקבלה) דרומית לאבן השתייה, במקום שבו ממוקם המסגד כיום, כאשר כיוון התפילה יהיה למכה וזאת בניגוד להצעתו של המומר היהודי כעב אלאחבאר שהתלווה לעמר והציע לקבוע את מקום התפילה צפונית לאבן השתייה כך שכיוון התפילה יהיה למכה וירושלים.
גויטין סובר כי המסורת הזו נכתבה בתקופה קצת יותר מאוחרת בזמן בניית המסגד הראשוני בימיו של הח'ליף מעאויה. הוא מסתמך בכך על עדותו של הנוסע הצרפתי ארקולף שמתוארכת בשנים 682-679.
באופן כללי מביע גויטין פקפוק בגרסאות ובמסורות במסלמיות האלו והוא מסביר זאת באומרו שהשינוי ההיסטורי של העברת הבעלות של עיר הקודש מהנוצרים למסלמים הביא ליצירת אגדות וסיפורים דמיוניים המתארים את כיבושה ולפיהם רק המצביאים המפורסמים עסקו בכיבוש העיר. הוא מוסיף גם את דבריו של מג'יר אלדין, ההיסטוריון המסלמי החשוב ביותר של ירושלים שכתב בשנת 1494/5 שכל מה שנכתב על התקופה הם דברים לא יעילים וחסרי ערך .
קרסוול בוחר להתייחס בעיקר למקורות שנכתבו על ידי היסטוריונים ונוסעים נוצרים וזאת משום שבאף אחד מכתביהם של ההיסטוריונים המסלמים המוקדמים, כמו למשל אלטברי ובלאד'ורי, אין אזכור לגבי בנייתו של מסגד אלאקצא לאחר כיבושה של ירושלים, וגם בכתבים המוקדמים של יעקובי ואבן אלפקיה של אזור החרם אין אזכור לכך. קרסוול כאמור פונה לכתבים נוצריים, שעל פי טענתו עליהם מתבססים כותבים מסלמים מאוחרים יותר כמו אלבכרי ואבן חביש (מאות תשיעית ועשירית). בנוסף טוען קרסוול כי מכתביהם של תיאופנס, סבאוס וארקולף ניתן ללמוד כי אזור החרם ואבן השתייה לא עניינו את המסלמים לאחר כיבושה של ירושלים ועל כן המקורות המסלמים שמהללים ומפארים את בניית המסגד על ידי עמר הם דמיוניים.
אך גם במקורות הנוצרים שבהם מוזכר במפורש כי הוקם מבנה המשמש לתפילה  על ידי הח'ליף עמר [כמו אלו של תיאופנס (818-751), אליאס מניסביס (1044), מיכאל הסורי (1199-1166) ובר הבראיוס (1286)] ישנם פרטים וסיפורים דמיוניים (למשל בכתביהם של תיאופנס ומיכאל הסורי מסופר כיצד המסגד קרס בכל פעם שהוא הוקם עד שהיהודים הציעו להסיר את הצלב מפסגת הר הזיתים) ונתונים לא נכונים (שנת מותו של עמר על פי תיאופנס היא
5 להג'רה בעוד שהשנה הנכונה היא 23 להג'רה). אולם קרסוול מוצא במקורות נוצרים אחרים גם פרטים שהוכחו כנכונים בוודאות. למשל במקור שאותו כתב איוטיכיוס (939), שבו מצוין בפירוש כי עמר הקים מסגד לפני אבן השתייה לאחר שפינה את הלכלוך והאשפה מאזור החרם, הוא מתאר כיצד עמר התפלל על מדרגות הכנסייה,כאשר המנהג של תפילה על מדרגות הכנסייה הוכח שהיה קיים בקרב המסלמים  במאה התשיעית ועל כן מחזק את אמינות המקור.
למרות הספק במהימנותם של המקורות הנוצרים קובע קרסוול כי ללא ספק הוקם מבנה פרימיטיבי כלשהו על ידי עמר באזור החרם וכי אין סיבה לפקפק בכך, כאשר הוא מסתמך על תיאורו של ארקולף שביקר בירושלים בין השנים 682-679: "במקום המהולל, שבו שכן בית המקדש, מתאספים הסרקיים לתפילה בבית מרובע שבנוהו בצורה גסה, בהקימם קרשים וקורות על שיירי חורבות. אומרים שהבית יכול להכיל שלושת אלפים אנשים".
אולם לא ניתן להסיק מכך שמסגד אלאקצא הנוכחי נמצא באותו מקום של המסגד שהקים עמר. רוזן איילון המתייחסת גם היא לתיאור זה של ארקולף מוסיפה שהקיר המזרחי הנזכר בדבריו הוא שריד מהתקופות הקדומות וכאשר המסגד נבנה לאחר מכן בתקופה האמיית הקיר הועתק מערבה ומכאן שהמבנה שתיאר ארקולף היה קרוב לחומה המזרחית של החרם.  אלעד מציג גם את מחקרו של שובה שהתבסס גם הוא על המקורות הנוצרים ובמיוחד על המסורת שנכתבה על ידי תיאופנס. שובה אומר כי עמר בנה מקום תפילה על החרם אך הוא מטיל ספק באמינותו של תיאופנס עקב יחסו השלילי ליהודים שהיו מקורבים לעמר, ולכן הוא רצה להציג אותם כאשמים בבניית המסגד ובגרימת נזק לנצרות. שובה גם מפקפק מאותה סיבה באמינותם של מקורות אחרים, כך שטיעוניו לגבי בניית מסגד בחרם על ידי עמר אינם מספקים ומשכנעים.
לאחר בחינת המקורות והמחקרים של קרסוול ושובה שנעשו בעניין לא ניתן לקבוע ולבסס את ההערכה כי המסגד שנבנה על ידי בירושלים לאחר כיבושה (אם בכלל) הוא אכן מסגד אלאקצא אך וודאי שהוא לא נבנה על ידי עמר.  תוכן עניינים
מבוא …
עמוד 2
פרק ראשון: המסגד בתקופת הראשדון — עמוד 3
פרק שני: המסגד בתקופה האמיית . עמוד 6
פרק שלישי: המסגד בתקופה העבאסית והפאטמית – עמוד 12
סיכום
עמוד 15
ביבליוגרפיה