גלובליזציה ומדיניות רווחה המקרה של ישראל תוכן העניינים
                            מבוא –…2-2
                             מכווני גלובליזציה ורווחה                                       גלובליזציה –3-3
                                       ורווחה 3-4
                        המקרה הישראלי –..4-8
                            מסקנות –8-8
                             ביבליוגרפיה …8-8
מבא "גלובליזציה " הנה תהליך מקיף גלובלי בעקרו  המייצג התרחבות של קשרים פוליטיים , תרבותיים, וכלכליים בין מדינות, חברות ויחידים באופן היוצר שילוב  אוו תלות של כלכלות, תרבויות ותנועות פוליטיות  בכול העולם. מנגד "מדיניות רווחה" היא סוג של רגולציה או אסדרה תוך מדינתית , פוליטית בעקרה המבטיחה התפלגות סימטרית של משאבים רווחה רנטביליים: חינוכיים, בריאותיים, תעסוקתיים של כלל  אוכלוסיית הלאום המודרנית.
       בליבת תהליכי הגלובליזציה נמצאות מדינות לאומיות המהוות מכניזמים להפקת רווחים ע"י ארגונים "על לאומיים". מנוצלות חולשותיהן המוניטאריות והפיסיקליות ע"י מימוש דפוסי אינטראקציה כלכליים דינאמיים ואגרסיביים בד"כ, לשם הפקת רווחים. משטרים פוליטיים ניאו-ליבראלים דוגלים בהפחתת מעורבותה של המדינה בחברה ע"י תהליך הפרטה וצמצום עקבי של תקציבי הרווחה שלהן. זה עולה בקנה אחד עם אופי זרימת ההון ונידותו הגבהה בשוק העולמי.
בעקבות כך בעלי ההון חופשיים  במיוחד להשקיע בכול מדינה על בסיס תחרות, המושתתת על יסודות ליברליים של היצע וביקוש. נבחרו אלו מבין המדינות שהציעו להם התנאים הטובים ביותר בתחום המיסוי והשקעות ההון. השקעות אלו יצרו תעסוקה אצל עובדים פרופסיונאליים מקומיים המתגוררים בליבה החברתית והכלכלית  של מדינת הלאום המודרנית.         המדינות הלאומיות הפריטו את פונקציות שרות הרווחה הציבורי שלהן והורידו בכך את עלות העבודה על מנת להיות אטרקטיביים למשקיעים גלובליים. במהלך חסר תקדים זה המדינה  העלימה חלק מיתרונותיה היחסיים כישות ריבונית המופקדת לפעול לטובת רווחת אזרחיה. לנוכח תהליך זה האליטות התוך מדינתיות בעלות ההון מתחזקות, ומעמיק הפער הכלכלי- חברתי והסוציאלי  בין המרכז לבין הפריפריה בתוכן. פער זה, של חינוך, של בריאות, של תעסוקה ושל ביטחון אישי משועתק ומגבש דפוס ריבודי שיש לו מאפיינים של חתך גיאוגרפי  מוגדר, כמו שטח מוניציפאלי של עיר, מרחב טריטוריאלי של נפה ועוד.       מדינות לאום דמוקראטיות מערביות החסרות מדיניות רווחה פוגעות במערך הנורמטיבי, הסימבולי והערכי העקבי שלהן. דיפרנציאציה חברתית כזאת של מרכז מול פריפריה בחברה, על רקע העדר סימטריה מובנית בהתפלגות משאבי הרווחה בתוכה תעודד שסעים חברתיים המחלישים את מדינת הלאום המודרנית.
נבחן מצב פערי הרווחה בישראל בשנים 1995-2000  בהתפלגות גיאוגרפית מוגדרת  בכפוף לאינדיקאטורים של בריאות, חינוך, תעסוקה, שכר, על רקע השתלבותה המיטבית של מדינת ישראל באותם שנים  בתהליך הגלובליזציה. נראה האם יתרונות התהליך הגלובלי מבטיח דיפוזיה מתאימה של משאבי רווחה למרחבי הפריפריה שלה.
או בפשטות, האם הגלובליזציה כמקור של עושר לאומי מבטיח גם מדיניות רווחה סוציאל דמוקראטית קלאסית. אבחן זאת בארבעת מכווני רווחה היסודיים הנ"ל, תוך השוואת שתי נפות מהפריפריה עם שתיים מהנפות הנחשבות למרכז העשייה הכלכלי והחברתי של מדינת ישראל. ובעקבות כך נוכל לבסס קירוב למסקנה-  האם הגלובליזציה  מחלישה את מדיניות הרווחה  במדינת ישראל?.