במסגרת עבודה זו ברצוני לבדוק באיזה מידה משפיע המצב הביטחוני על פסיקת בג"ץ בנושא מעצרים מנהליים?
טענתי היא כי למרות האקטיביזם השיפוטי המיוחס לבית המשפט העליון מאז שנות ה-80, בנושא מעצרים מנהליים, פסיקותיו מושפעות במידה רבה מהמצב הביטחוני. הדבר בא לידי ביטוי בשיקוליו ובטענותיו. בפסיקות בג"ץ בשנים
1 994-1998 ישנה נטייה דמוקרטית המפרשת את החוק בהתאם לאפשרויות המינימאלית לפגיעה לזכויות היסוד.
לעומת זאת, בשנים 2000-2002 בג"ץ נמצא תחת תחושת איום הטרור ודעותיהם של השופטים משתקפים בפסיקות שנוטות להיות אקטיביסטיות יותר.
על כן בג"ץ אינו יוצר את השינוי בגישה כלפי המעצרים המנהליים אלא הוא חלק משינוי זה.
על מנת לאשש טענה זו אני אציג את החוקים שבאמצעותם מתבצעים המעצרים המנהליים, את בסיס סמכותו של בית המשפט העליון ואת הרקע שלו. בחלק התיאורטי אראה את מספר המעצרים המנהליים בתקופת האינתיפאדה הראשונה והשנייה, אסקור את דבריו של שופט מחוזי (אמנון סטרשנוב) שדן בתקופת שפיטתו במעצרים מנהליים, כן אנסה להציג את התייחסותם של חוקרים שונים לשפיטה בקשר שבין דמוקרטיה וביטחון ואציג את ההבדל בפסיקותיו של בית המשפט המושפעות מהמצב הביטחוני על ידי ניתוח המקרים השונים. לסיכום, אוסיף ממצאים נוספים שעלו מבחינת הנושא.
ראשי פרקים מבוא
–
03
פרק א' – חוקים, זכויות ובית המשפט העליון –…
06
פרק ב' – דיון —
14
פרק ג' – אקטיביות משפטית –
19
פרק ד' – פאסיביות משפטית …
27
פרק ה' – עצירים יהודיים ועצירים פלשתינאיים —
35
מסקנות .
37
סיכום –
39
ביבליוגרפיה —
41