הקדמה בהעלאת הנושא "נשים מנהיגות – במזרח התיכון" על ראש הפרק מיד מופיעה הקונוטציה המצביעה על ראשי מדינות, אלא שהתמקדותינו במזרח התיכון במדינות השואבות את עקרונות תרבותיהן מדת האסלאם. סקירה מהירה מגלה שבראש כל מדינה המנהיג הוא בהכרח גבר.
סבור אני כי אין לסגת ולבטל את הצירוף המצוי בנושא, יש לתור אחר "הנשים המנהיגות" תוך כדי הגדרת "דמות המנהיג" והתאמתו לדמויות הנשיות הבולטות בפועלן במדינות הערביות במרחב המזרח התיכון.
תוכן ארגון הנשים הערביות במצריים                                                                 עמ' 5-7
השפעת המנהיג – דור ההמשך                                                                      עמ'
8 -10 מנהיגות – חוצה גבולות במרחב האסלאמי                                                 עמ'
1 1-12
סיכום                                                                                                             עמ'
1 3             רשימת מקורות                                                                                             עמ'
1 4
נספח                                                                                                               מבוא
התפיסה הגברית הכמעט נחרצת בתרבות הערבית כלפי האשה, שואבת את עוצמתה מהשפעת האסלאם. במדינות אלו פרשנות של ציוויים דתיים הלקוחים מן הקוראן נותנת לגבר עליונות על האשה באופן כללי ומוחלט במסגרת מגדרית הכוללת את התחום הביתי, המשפחתי והתנהלות חיי האשה מחוץ לבית. על הגבר מוטלות החובות לדאוג לאשה ולקבוע את תנאיה וזכויותיה עפ"י פירוט בציוויים החולשים על חיי האשה בדיני משפחה, קניין, ירושה וקוד התנהגותי מובהק.
ניתן להסיק שבעולם המנוהל ע"י גברים והתפיסה הגברית היא הקובעת, קיים קושי לקבל את יכולותיה של האשה כמתעלים על יכולותיו של הגבר, הן ברמת חשיבה וביטוי והן ברמת אקטיביזם.
תפיסה תרבותית זו, בה זכויותיה של האשה נקבעים עפ"י החלטותיו של הגבר, יצרה כבר בסוף המאה ה- 19 במה לתנועות פמיניסטיות הנאבקות לשיפור מעמד האשה וארגונים הנלחמים למען זכויות האדם. על במה זאת מופיעות הנשים.
הדמויות הבולטות בארגונים אלו פעלו לאורך חייהן לקידום זכויות האדם תוך מיקוד על מעמד האשה בסוגיות אשר עמדו לנגד עיניהן. בבחינתי את אורח חייהן יעדיהן, אבחן את "מנהיגותן" כראויה לשמש  מושג שגור גם בתרבות הערבית.
 בעבודה זו אנתח ואגדיר אילו הן הנשים הראויות להיקרא "מנהיגות" ובמה באה לידי ביטוי מנהיגותן, לאן הובילו פירות פועלן וכיצד השפיעו על מעמד האשה במרחב המזרח התיכוני.
ארגון הנשים הערביות במצרים  כבר ב- 1908 נוסד הארגון החברתי סוציאלי במצרים אך אירועים סביב מאבק מצרי לאומי כנגד הכובש הבריטי הבליטו את דמותה של הודא שעראווי אשר ב- 1919 צעדה בראש נשות קהיר לאות הבעת תמיכה אקטיבית במאבק הלאומי המצרי בשיא אירועי ניסיון ההפיכה כנגד השליט הבריטי הזר. תהלוכת מחאה זו זכתה לשם "הפגנת הגבירות" והיוותה מפגן כוחני ראשון של נשות מצרים כנגד הכוחות הבריטיים, אשר נערכו בחימושם ופרשיהם לדיכוי המרידות.
אכן בפועל נבלמה צעדת הנשים בכיכרות קהיר ללא לחימה של ממש וללא שפיכות דמים אך חותמה של תנועת הנשים ניכר באירוע זה.
אירוע זה זכה לתגובה "גברית" מצד משורר מצרי אשר הביט מהצד על המתחולל ברחובות העיר ומצא לנכון לכתוב שיר נוגד אשר ממזער את תרומתן ואקטיביותן של הנשים באותה הפגנה, לועג לפועלן ומבליט את חוסר אונם מול הפרשים הבריטיים- לציין בתפיסתו האישית שאין הן מסוגלות להלחם. באירוע זה זכתה הודא בהכרה נחרצת כ"מנהיגה", אך פועלה של הודא לאורך חייה הוקדש בעיקרו לשיפור מעמד האשה הערבייה במצריים תוך מתן דגש על זכויות האדם. "ליבתה של המנהיגות היא השגתן של תוצאות ספציפיות, מועילות באמצעות אנשים. פירוש הדבר הוא שכאשר אנו מנהיגים את הזולת כמו גם את עצמנו, מוטל עלינו להגביר את התרומה שלהם בנוסף על זו שלנו, זה מה שמנהיגים עושים". ב- 1923 יסדה הודא את "האיחוד הפמיניסטי המצרי" והביאה את ארגונה לכדי הכרה בינלאומית, התייצבה במפגש הבינלאומי של איחוד הנשים ברומא ובחזרתה למצריים, בתעוזה הורידה את הרעלה מעל פניה.
מנהיגות חוצה גבולות במרחב האסלאמי הבעיה המגדרית אשר טעונה פתרון בתפיסה הפמיניסטית ושיפור מעמד האשה, נובעת, כפי שציינתי, מתרבות חברתית הגזורה מדת האסלאם. התמקדותי במצריים לצורך הבלטת התופעה בלוחמנות הקיימת אצל נשים מנהיגות אינה מקובעת לתפיסת חיים אחידה.
המאבק הפמיניסטי בא לידי ביטוי ביכולת העברת מסרים לציבור הנשים הערביות המאוחד ע"י כתיבת ספרים ופרסומם, פנייה אל מנהיגות מדינות בדרישות לתקן חקיקה, דרישה ממנהיגי דת לפרשנות מתירנית אחרת כלפי האשה. הטבת חיי האשה מתוך חיזוק זכויות האדם במדינות ערב, חינוך ילדים והעברת מסרים מודרניים לעיצוב הדור הבא ובחירתן של נשים באורח חיים אישי השונה מן המקובל כדי ליישם על עצמן את אמונתן לחופש עיסוק, ביטוי ושותפות בעיצוב התרבות והחברה.
"מנהיגות יכולה ללבוש צורות שונות… מפני שמנהיגות היא עיסוק אישי ביותר".
כמה אישי? כמה שונה?
קל לקבל מנהיגות של הוגי דעות, אינטלקטואליים, המפיצים את כתביהם בציבור באופן חוצה גבולות כגון פרסום כתבים בשפות שונות.