ראשי פרקים הקדמה  
3 פרק ראשון – הרקע להגירת יהודי אירופה לארץ ישראל במרוצת המאה הי"ג
4 פרק שני – מדוע ביכרו המהגרים היהודיים בני המאה הי"ג את עכו הצלבנית על פני ירושלים המוסלמית?
7
פרק שלישי – האם הועתקה ישיבתו של ר' יחיאל מפריס לעכו באמצע המאה ה-י"ג?

1 1
סיכום
1 4
מראי מקום והפניות
1 5
רשימת מקורות ביבליוגרפיים
1 6
תקציר העבודה מה היה הרקע
להגירת יהודי אירופה לארץ ישראל במהלך המאה הי"ג?
מדוע העדיפו יהודי ארץ ישראל הוותיקים, כמו גם אותם מהגרים, להתיישב בעכו, בירת הממלכה הצלבנית ולא בירושלים המוסלמית?
האם אכן עלה רבי יחיאל מפריס במהלך גל ההגירה האמור, והתיישב בעכו עם ישיבתו בת 300 התלמידים, כפי שקובעים היסטוריונים גדולים וחשובים, וכפי שמספרות אגדותיהם של זקני עכו?
הקונסטלציה המורכבת בה מתרחשים המאורעות השונים המתוארים ברשימה זו, היא כזו המושפעת ממיזוג ייחודי ואולי אף חד פעמי של גורמים רבים ושונים, המאפשרים את יצירתה ואת פריחתה של קהילה יהודית תוססת ופורחת בעכו, בירת ממלכת ירושלים הצלבנית, המתחדשת עם תום המאה הי"ב ובפרוץ המאה הי"ג. תנאים ייחודיים אלה כוללים בין היתר את ערעור מעמדם של היהודים באירופה הנוצרית, ואת ירידת כוחן הכלכלי של קהילותיהן מזה, ואת חיזוק האמונה בגאולה, ובצורך ביישוב ארץ ישראל ובחידוש הפולחן בה על-ידי היהודים מזה. בנוסף, ניתן לראות כי ירידתה של ירושלים ועלייתה, במקביל לכך, של עכו, הגבירו את הביקוש בבירה החדשה לידיים עובדות, לאנשי מסחר וכספים, ולמשלמי מיסים לאוצר הממלכה הצלבנית – והיהודים, שנתפסו כמי שעשויים היו לסייע לפריחתה ולשגשוגה הפיננסיים של הממלכה, חשו בטוחים ומוגנים בין חומות העיר הצלבנית – למרות היותה צלבנית. מן הצד השני עומדת ירושלים המוסלמית, כעיר פרזות ענייה ומרודה, שמתחים ומחלוקות מתגלעים בקרבה ואינם מאפשרים לקבוצות מיעוט לשבת בבטחה בקרבה.
החל מראשית המאה הי"ג עושים דרכם רבבות עולי רגל יהודיים לארץ ישראל, והשער המעביר דרכו מידי יום ביום את כל אותם עשרות אלפים, הוא שערה הפתוח והבטוח של עכו, עיר הנמל הגדולה והחשובה במרחב הלבנט באותם ימים. רבים מהם עתידים לחזור שוב ושוב אל העיר הזו, ורבים אחרים מתיישבים בה כמספקי שירותי-דרך להמוני העולים לרגל. כך, בהדרגה, מתפתחת קהילת יהודי עכו, ומתדלדלת והולכת קהילת יהודי ירושלים. אך טבעי הוא הדבר, שבשלב הבא, יבקשו אותם מתיישבים יהודים לשוב ולפתח את חיי הרוח והלימוד בקרב קהילתם – דבר המוצא את ביטויו בעלייתם של רבנים ותלמידי חכמים, התיישבותם בעכו, ומיסודן של קהילות לומדות ודורשות בקרבה.
נראה כי על-אף שר' יחיאל מפריס, שעניינו מובא כאן בהרחבה, לא זכה לעלות לארץ ישראל, היו אלה צאצאיו ותלמידיו הרבים, ממשיכי דרכו – שהקימו בית מדרש על שמו, בעכו, או לכל הפחות השתלבו במוסדות שהיו קיימים בעיר לפני כן. ייתכן שתרומתם לפיתוח מוסדות אלה של תלמוד-תורה בעכו – היוו תשתית להגעתו אל העיר ולהתיישבותו בה – של גדול רבני הדור, רבי משה בן-נחמן, בשנת 1267.  הקהילה היהודית של עכו הוסיפה לפרוח עד לשנת 1291, עת באה לקיצה הסופי ממלכת ירושלים הצלבנית, ונפתחה בסערה תקופת שלטונם של הממלוכים בארץ ישראל.