תקציר העבודה קיימת איזושהי אידיאולוגיה אחידה בחברתנו, שאומרת שצריך להיות יחס מסויים אל קשיש- יחס של רגשות אשמה. אידאולוגיה הזאת, ללא ספק משתקפת בתקשורת. השאלה המרכזית שאעלה לדיון בעבודה זו הינה-  מי מרוויח ומי מפסיד בכך שהקשישים הם לא פונקציה בחברה שלנו? איך המוסדות החברתיים, כמו תקשורת, מסדירים את המיקום של קבוצה זו? מי מרוויח מכך שקבוצת גיל זו נידחת לשוליים החברתיות?
למה דווקא בחברה המודרנית מקובל לשלוח את הקשישים לבתי האבות, דבר שלא היה קיים פעם? שאלות אלו ואחרות הקשורות לזיקנה כתופעה חברתית מנחות את העבודה. ספציפית יותר, אתייחס להבניה החברתית של זקנה בכלל ותפקידה של תקשורת הישראלית בהליך זה.
על פי הגישה הסטרוקוטורלית- פונקציונלית הזדקנות מאיימת לשבש את פעולותה של החברה.
גישת הקונפליקט החברתי קובעת שבני קטגורית הגיל השונות מתחרים על משאביה המוגבלים של החברה ותורמים בכך להתהוות ריבוד על פי גיל. מושג הזקנה הוא חלק ממערך תרבותי – קפיטליסטי, או מערך של ההגמוניה המערבית.
המחקר הוא מחקר איכותי ומבצע ניתוח תוכן של הטקסט הוויזואלי והמילולי בפרסומות. בחרתי לעשות ניתוח תוכן למספר פרסומות ישראליות משנים האחרונות, בהן קיים ייצוג לקשישים, בני 65 ומעלה (לפי המראה החיצוני ואופן הייצוג בפרסומת). נבנו מספר קטגויריות, שעלו במשך צפייה בפרסומות-  סך הכול שש פרסומות. אין מטרה לתת את הפרשנויות טקסטואליים לייצוגים לכן לא נלקחה שיטה סמיוטית, אלא  נבחרו כמה קריטריונים לניתוח על מנת לענות על שאלות המחקר.
שאלת המחקר: מהו אופן הייצוג של חולשות הנחשבות כחולשות של הזיקנה  בפרסומות הישראליות? נחפש אלמנטים המאפיינים את הזיקנה כפי שמוצגים בתרבות בכלל ובתקשורת בפרט. לא ניתנו משמעויות למוצרים אותם מפרסמים. תוכן עניינים
מבוא_______________________________עמ' 2
רקע תאורטי __________________________עמ'
2 מתודולוגיה___________________________עמ' 5
הממצאים____________________________עמ' 5
 ניתוח הממצאים_______________________עמ' 7
דיון________________________________עמ' 10 סיכום______________________________עמ' 12
רשימה ביבליוגרפית____________________עמ'
1 4
נספחים_____________________________עמ' 15