בשנת 1960 התפרסמה בישראל הפרשה שכונתה בשמות שונים, פרשת לבון – על שם פינחס לבון שהיה שר הביטחון של ישראל ב-1954, השנה שבה נתפסה חולית ריגול וחבלה על אדמת מצרים. התנאים ששררו באותה שנה בישראל ובמצרים ועזיבה בריטית מתוכננת את האזור גרמו לכך שבישראל חיפשו דרך פעולה שתבטיח את ביטחונה. פרשה גרמה לזעזועים רבים במערכת הפוליטית והביטחונית, שכן התנהלותם של קברניטי המדינה ושל המפקדים הישירים או העקיפים של אותה יחידה גרמה לצלקת אצל אותם אסירים, שכונו גם "נידוני קהיר". בעבודה זו אני אתייחס לשאלה מיהו הבוגד? תוך עיון בכתבים של חבר חוליית החבלה, רוברט דסה, ומנקודת מבטו של איסר הראל, שהיה ראש המוסד באותה שנה, ושמצביעים באופן ברור שאברי אלעד, הלוא הוא מפעיל היחידה הוא זה שהסגיר את היחידה. יחד עם זאת לא אתעלם מטענתו של אברי אלעד, שאחד מחברי היחידה, שנדון למוות, הוא זה שהסגיר את אנשי היחידה. תוכן העניינים:
1-      מבוא.
1-2 – המצב שהביא לביצוע הפעולה.
2-4 – ההחלטה מתקבלת- יוצאים לדרך.
4-6 – אברי אלעד- בוגד?
6-7- סיכום.
        
8 – ביבליוגרפיה.