תוכן עניינים
מבוא                                                                                                                3
פרק א' –  תיאור ההפרעה                                                                                   4
פרק ב' – התפתחות ההפרעה, ע"פ הגישה המשפחתית                                           9          פרק ג' – דרכי טיפול, ע"פ הגישה המשפחתית                                                       11
סיכום                                                                                                               13
ביבליוגרפיה                                                                                                      14
העבודה לא כוללת נספחים והיא כוללת
1 4 עמודים בלבד מבוא
אין סטטיסטיקה מדויקת על הפרעות אכילה, אך ממבט חטוף בפרסומות בטלוויזיה אפשר לראות מהו האידיאל. אנו רגילים לראות בחורות רזות או כחושות כחלק מהאופנה. אופנה הנקראת "הרואין שיק" והרזון הזה לא נחשב כמחלה, אלא כאידיאל היופי. זהו סוד גלוי שדוגמניות לא אוכלות (ומעטים קוראים למצב זה בשמו – מחלת האנורקסיה נרבוזה). לעומת זאת, על גברים החולים באנורקסיה אנו בכלל או כמעט בכלל לא שומעים, לכן עניין אותי מאוד לקרוא את הספר של מייקל, עליו מבוסס פרק א'.             מייקל קרסנואו הוא בחור יהודי, אמריקאי בן
5 . גובהו 1.79 מ' והוא שוקל 34 ק"ג בלבד.
כשמביטים בתמונותיו, המוצגות בספר (נספח ב'), עולות מיד תמונות של קורבנות מחנות הריכוז במלחמת העולם השנייה, אך זה לא המצב בו מייקל נמצא. מייקל הוא בחור אנורקטי, ובספרו הוא מתאר, מנקודת מבטו הגברית, את התפתחות המחלה ואת ההתמודדות שלו איתה ועם הפרעות נוספות בהן הוא חולה – הפרעה אובססיבית קומפולסיבית ודיכאון עמוק.                    בפרק א' של העבודה אציג את שלושת ההפרעות של מייקל – אנורקסיה נרבוזה, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית ודיכאון עמוק – על-פי הקריטריונים מספר האבחון הפסיכיאטרי DSM-IV, ואדגים כל קריטריון, כפי שמתבטא אצל מייקל. בשאר הפרקים אתייחס רק למחלת האנורקסיה נרבוזה, שהיא ההפרעה העיקרית של מייקל, ואשתמש בלשון נקבה, מכיוון שרוב החולות הן נשים והמקורות כתובים בהתאם.                   בפרק ב' של העבודה אתאר תיאוריה להתפתחות מחלת האנורקסיה, על-פי הגישה המשפחתית, שמאמינה בדומה לתיאוריה הפסיכו דינאמית שהמשפחה היא המכריעה בהתפתחות הרגשית של בני המשפחה, וכן באופן דומה לתיאוריה ההתנהגותית הטוענת שיש להתייחס להקשר ולאווירה כגורמים להפרעה. הגישה המשפחתית מאמינה שהבעיה או ההפרעה שמציג "הלקוח" אינה אלא תסמין של בעיה משפחתית רחבה יותר.                      בפרק ג' של העבודה אתאר את שיטת הטיפול, גם היא של הגישה המשפחתית, לטיפול בחולי האנורקסיה. כאמור הטיפול בשיטה זו אינו כולל רק את החולה אלא את המשפחה כולה.
            אני מקווה שעבודה זו תהיה מלמדת ומהנה.                     קריאה נעימה!   סיכום הפרעות אכילה בכלל, והאנורקסיה נרבוזה בפרט אלו נושאים שמעניינים אותי מאוד מבחינה אישית.
עבודה זו הכניסה אותי לעולמם המרתק-מפחיד של החולים באנורקסיה ולעולמו הפרטי של מייקל, אשר מעצם היותו גבר הוא יוצא דופן משאר החולים.                        הדהימה אותי העובדה שעל אף שקראתי בעיון את ספרו של מייקל, ואף חזרתי על הקריאה כמה וכמה פעמים בשביל העבודה, עדיין לא הבנתי את מחשבותיו ותחושותיו. קשה להבין את הסתירה בין המציאות – הרזון הכחוש והמסוכן של מייקל לבין עולמו הפנימי – תחושתו כשמן. קשה להבין, למרות שהוא מספר, איך הוא הגיע למצב כזה, בעיקר משום שהוא אינו היחיד.                        כשלמדתי על הגישה המשפחתית, תהיתי האם גם משפחתו של מייקל מתאימה לתיאור משפחה בה אחד מבני המשפחה אנורקטי? אומנם מייקל לא מתאר בפרוטרוט את היחסים עם משפחתו, אך ממה שהוא מתאר, משפחתו אינה מתאימה לקריטריונים אלו, אך אולי מטפל מנוסה כן היה מזהה דמיון זה. בין כך ובין כך, דבר זה מראה את הרב-גוניות של החולים והמשפחות ואת הצורך של המטפלים להיות רגישים, מקצועיים ויצירתיים בנוגע למציאת טיפול מתאים.                  קשה לי בעיקר הידיעה שזו מחלה שאפשר למות ממנה. אומנם יש מחלות רבות אשר אפשר למות מהן, אך אלו מחלות גופניות ולא נפשיות. מדהים כמה הנפש שלנו דומיננטית ואיך היא מנצחת את הגוף, ובמקרה זה –  לא במובן החיובי.                        העובדה שהאנורקסיה אינה רק מחלה של נשים, לא ברורה אף לנו, כסטודנטים הלומדים על ההפרעות הנפשיות (נתקלתי בהרבה פרצופים מבולבלים כשסיפרתי שעבודתי היא על גבר אנורקטי), אינה ברורה לחוקרים (אשר במהלך חיפושי אחר חומר אומנם נתקלתי באזכור לכך שגם גברים לוקים בהפרעה אך הוא מועט ובנוסף כל המאמרים נכתבים בלשון נקבה, ובהתאם גם אני חטאתי בכך) וכמובן שעובדה זו כלל לא ברורה למשפחות אשר אחד מבני המשפחה מראה סימפטומים של האנורקסיה.              אני מצטרפת למשאלתו של מייקל שעוד רבים יקראו את ספרו וילמדו ממנו ובעיקר שתעלה למודעות העובדה שאנורקסיה נרבוזה אינה רק מחלה של נשים.