מבוא
"ישראל היא מדינה של ניגודים: קטנה בשטח וגדולה בזמן; מסתייגת מן העולם ומבקשת את קירבתו; מלוכדת כלפי חוץ ומפולגת בתוכה; רבים שואפים להגיע אליה ולא מעטים מעוניינים לברוח ממנה; אין ספק שהיא מובטחת – אך לא ברור למי" (בן רפאל, 2006).
      במדינת ישראל חיים כיום כ-שישה מיליון יהודים. האם לרגע מישהו עצר את עצמו וחשב כמה מהם אשכנזים, כמה מהם מזרחים ועוד, רובנו נענה על שאלה זו בשלילה.
 מי היה מאמין שבשנות האלפיים של מדינת ישראל נאלץ להתמודד עם בעיה כה קשה של גזענות או בשם אחר שניתן לה במדינה "שסע עדתי". מרביתנו חיים עם אפליה עדתית יום יום ולא מודעים אליה. זה מתחיל מביטויים גזעניים שנהפכו להיות כבר "סלאנג" ומגיע אף לפגיעות אישיות והשפלות. אין כל צל של ספק שהבעיה עדיין קיימת, כיום ישנם אלפי פורומים ומכוני סטטיסטיקה שמציינים בפנינו את גודל חומרת הבעיה. לא מזמן אף פורסם בעיתון ידיעות אחרונות, סקר של מכון אדווה אשר ציין כי הפער העדתי עדיין קיים, דבר זה  מתבטא בנתוני השכר לפיהם, גבר מזרחי מרוויח כ-70% משכרו של אשכנזי (ידיעות אחרונות, 2006). בפרק הראשון אנסה להסביר כיצד המילה גזענות קיבלה במסגרת הישראלית את המונח "שסע עדתי" ואת חומרת העניין. לאחר מכן אראה את ההיסטוריה אשר הובילה לשסע וכיצד הוא בא לידי ביטוי בימינו. לאחר מכן אציג את "מקרה ארומה", תביעה על לשון הרע אשר זעזעה עם שלם והעלתה את מושג הגזענות לכותרות שוב. בנוסף, אנתח את כל התגובות (טוקבקים) למקרה על פי מחקר איכותני ואציג דיון בנושא.
בחרתי לבצע את המחקר בכלל על אוכלוסיית הפורומים ובפרט על כתבה אשר קראה לציבור לבצע חרם.