תפקידה ומעמדה של התקשורת הזרה

מקצוע
מילות מפתח
שנת הגשה 2002
מספר מילים 10380
מספר מקורות 34

תקציר העבודה

תפקידה ומעמדה של התקשורת הזרה תוכן העינינים מבוא. 1
פרק 1 – התקשורת: תפקידה ומניעיה  3
1 .1. תפקידה של התקשורת.. 3
1 .2. שיקולים מערכתיים בבחירת חדשות.. 4
1 .3. התקשורת הזרה – השפעתה ושיקוליה.. 7
1 .4. מסקנות ביניים.. 9
פרק 2 – עיתונות חוץ: חשיבותה ומגבלותיה  11
2 .1. חשיבותה של עיתונות החוץ. 12
2 .2. גורמים המטים את הדיווח האובייקטיבי של העיתונאי הזר. 13
2 .3. בעיית הנאמנות הכפולה.. 16
2 .4. מגבלותיה של עיתונות החוץ. 18
2 .5. מסקנות ביניים.. 20 פרק 3 – העיתונות הזרה והסכסוך הישראלי-ערבי 22
3 .1. העיתונות הזרה במוקד הסכסוך הישראלי-ערבי 22
3 .2. הקונפליקט: תקשורת זרה – שלטונות..
5
3 .3. הזהות וההזדהות.. 26
3 .4. מסקנות ביניים.. 28
סיכום. 29
ביבליוגרפיה. 31
מבוא
במדינות דמוקרטיות, שבהן קיימת עיתונות חופשית, אמצעי התקשורת הם הצינור שדרכו מממש הציבור את זכותו לקבל מידע אמין ומדיוק (יגר, 1989). מבחינת העקרון, אכן אמורה התקשורת להעניק לצרכניה מידע אמין ומדויק ולא זו בלבד, אלא שתפקידו של העיתונאי לפעול ללא משוא פנים, או כפי שהיתה בעבר סיסמת שבועון "העולם הזה", שנתפס כעיתון לוחם: "ללא מורא, ללא משוא פנים". ואכן, תפקידו המוגדר של העיתונאי הינו לדווח באופן אמין ומדיוק, אך האמנם?
עבודה זו תעסוק בתפקידה של התקשורת הזרה ובתפקידו של עיתונאי החוץ הפועלים בישראל ומדווחים על אירועים והתרחשויות שונות הנוגעים בסכסוך הישראלי-ערבי. לעיתים הדיווחים אינם מחמיאים למדינת ישראל. יש והם נתפסים בעיני השלטונות כמגמתיים, ובכלל זאת פוגעים באמת ובכללי הדיווח ההוגן. בין השאר קובלים נציגי השלטונות כי העיתונות ככלל היא מקצוע של אנשים צעירים, שרבים מהם מגלים בורות פוליטית ומושפעים מאנשי התקשורת במערב, המגלים נטיות רדיקליות-שמאלניות ואנטי ממסדיות (שם). האשמות אלו ועוד כנגד כתבי החוץ הועלו על ידי ד"ר משה יגר, בהיותו סמנכ"ל משרד החוץ וראש אגף ההסברה בו. האמירות אינן ממחישות רק את דעת הממסד כנגד הביקורת העיתונאית, כי אם גם מבטאות ברמז ולעיתים אף בבירור מגבלות  המוצבות בפני כתבי החוץ, כמו מניעת כניסתם לאזורי התרחשות שונים או הפעלת הצנזורה. אחת הסיבות שבגינן מוטרדים השלטונות מדיווחי התקשורת הזרה הינה כוחה של העיתונות. בדיווחיה משפיעה העיתונות על עמדתם של מנהיגים זרים ויתר על כן, מכיוון שהמנהיגים מושפעים מהציבור בארצם, הרי שהעיתונות מעצבת את דעת הקהל, המשפיעה על המנהיגים המקבלים החלטות לגבי תמיכה או הסתייגות ממדיניותה של המדינה המדווחת (גנור, 1990). ברור אם כן, כי בכל מדינה יעדיף שלטון כתבות אוהדות, אשר תעצבנה את דעת הקהל, במדינה עצמה ומחוצה לה ויעשה כמיטב יכולתו להימנע מדיווחים, הנתפסים בעיניו כבלתי מחמיאים ואף כעוינים. שאלת המחקר בעבודתי תהיה: כיצד מתמודדת התקשורת הזרה עם מגבלותיה ואיך, למרות אותן מגבלות, מצליחה התקשורת הזרה להשפיע על מעמדם של הצדדים בסכסוך בדעת הקהל העולמית? בפועל נראה כי ראוי להציב מספר שאלות משנה: כיצד בוחרת התקשורת בכלל והתקשורת הזרה בפרט את נושאי הדיווח המרכזיים? באיזה אופן מצליחה התקשרות הזרה לעצב מדיניות?
מה חשיבותה של עיתונות החוץ ומה מגבלותיה?
האם קיים הבדל בין עיתונאי חוץ מקומיים לעיתונאי חוץ זרים?
מה ניתן לצפות מהעיתונות הזרה בסכסוך הישראלי-ערבי?
מדוע נתפסים עיתונאים זרים כאוהדים יותר את הצד הערבי?
על שתי השאלות הראשונות אנסה לענות בפרק הראשון שיעסוק במהותה של התקשורת. בכלל זאת, תפקידה של התקשורת, שיקולים מערכתיים הנובעים מסיבות כלכליות וכן הקריטריונים להדגשת ידיעה חדשותית. באופן כללי: את מה מסקרים ולמה. בשאלות השלישית והרביעית אדון בפרק השני שיעסוק בתקשורת הזרה. הדגש יושם על חשיבותה ומגבלותיה של התקשורת הזרה. וכן בעיתונאי החוץ המקומי לעומת העיתונאי הזר.
על השאלות החמישית והשישית אנסה לענות בפרק השלישי. כאן אעמוד על חשיבותה ומעמדה בעולם של העיתונות הזרה בישראל, במיוחד לאור העניין הבינלאומי שיש לסכסוך הישראלי-ערבי. עוד אעמוד בפרק זה על הקונפליקט שיש לעיתונאי חוץ זרים עם השלטונות הישראלים. זאת מול בעיית  הזהות וההזדהות שיש לעיתונאי החוץ הישראלים. בעבודתי ארצה לטעון כי הקונפליקט הנוצר בין עיתונאי החוץ, בדרך כלל הזרים, לבין השלטונות, נובע במקרים רבים מהסתכלותם האובייקטיבית ולא כתוצאה מתמיכה או עוינות כלפי צד זה או אחר.
יתירה מכך, ישנם עיתונאים זרים האוהדים את ישראל וסיקוריהם אוהדים את המדינה לא פחות משל העיתונאים המקומיים. מכיוון שחלק מהעיתונאים הזרים מציגים עמדה נייטרלית או נוטה לצד הערבי, הרי שלעתים דיווחם של המיעוט, יוצר תדמית של דיווח עוין ומסלף מצד העיתונות הזרה בעיני שלטונות המדינה המארחת, אשר מדרך הטבע רואים את הדברים על פי גישתם הסובייקטיבית כצד בעימות. טענה זו תנומק כסינתזה של פרטי העבודה בסיכום.