ניתוח דפוסי מחאה לא אלימים של ארגון אנונימוס א.
מבוא
            בשנים האחרונות גוברת המודעות לזכויותיהם של בעלי חיים ומתפתחת התנגדות ציבורית להתעללות בבעלי חיים, לשחיטתם לצורכי מאכל ולמניעת החופש של בעלי החיים להפיק את תוצריהם, כמו חלב וביצים בדרך הטבעית, כאשר כאלטרנטיבה מרעיבים תרנגולות להגדלת תפוקת הביצים (הראל, 2001: 4-5) או דוחסים בקר לכלובים צרים ומאכילים אותם חלבונים מן החי להגדלת תנובת החלב (חדשות אנונימוס, 2001: 27). המחאה מופנית גם כנגד שימוש בבעלי חיים שונים – קופים, חולדות ועוד, לצורכי ניסויי מעבדה (לזרוס, 2001: 8-9) וכן כנגד שימוש בבע"ח במופעי בידור, כמו קרקסים, מירוצים של בעלי חיים וכו' (חדשות אנונימוס, 2001: 24).             למרות מחאתם האינטנסיבית של ארגונים שונים, מתאפיינת מתאפיינת פעולתם בהעדר אלימות, בדרך כלל באמצעות פנייה אל הרגש והמצפון האנושי, כאשר לדעת הפעילים בארגונים הירוקים, העוסקים בהגנה על הטבע ועל בעלי החיים, שולטת התפיסה כי "הפעולה הישירה הלא אלימה, נועדה להעצים את האדם שאין לו כוח במערכת דמוקרטית ולאפשר לו לדרוש את צרכיו בצורה תקיפה… זו לא רק אידיאולוגיה אלא גם תרבות מסוימת… גנדי ומרטין לותר קינג מהווים את הבסיס לפילוסופיה של אי אלימות…" (סגל, 2002: 56).             אחד הארגונים היותר דומיננטיים למען זכויותיהם של בעלי החיים הוא ארגון "אנונימוס". פעילותו של ארגון זה מאופיינת בהגנה על חייהם, חירותם וכבודם של בעלי החיים מתוך אמונה כי "כל היצורים החשים, זכאים לחיות את חייהם ברווחה בהתאם לצורכיהם. ההכרה בזכויות בעלי-חיים היא חלק מהשקפת עולם כוללת, השוללת את כל סוגי האפליה" (הראל, 2001: 2). מתוך הזדהות עם הרעיון  בחרנו בשדה המחקר של המחאה כנגד פגיעה והתעללות בבעלי חיים, תוך שימת דגש על אופי המחאה הלא אלימה ועל השלכותיה לצורך השגת המטרה שלשמה נאבקים. שאלת מחקרנו היא: כיצד המחאה הלא אלימה מסייעת לחדור לתודעת הציבור ובאיזו דרך ניתן לגרום לציבור להזדהות עם מצוקתם של בעלי החיים.