סוציולוגיה של החברה הישראלית עבודה בנושא תופעת החזרה בתשובה א.
מבוא
"החזרה בתשובה" הינו השם לתופעה שבה צעירים וצעירות, אך גם מבוגרים יותר, עברו תהליך של התחרדות, כתוצאה מפעילותם של גורמים חרדיים המנסים לספוח אליהם צעירים חילוניים ולהפוך אותם לחלק מהעולם הדתי או החרדי. המחזירים בתשובה שייכים לקבוצות שונות המתמקדות בפעילותן המיסיונרית בתמימי החברה, בנחשליה ונכשליה (מלר, 1995: 28). תופעת החזרה בתשובה צברה תאוצה בשנים האחרונות, כאשר מצד אחד קיימת החזרה בתשובה שמשמעה מתן תשובות החלטיות הנתפסות כעמדה דתית למהדרין והיא באה לידי ביטוי בקיום מצוות, תנועה מן השוליים למרכז ותחילתם של חיי קדושה המהווים את נחלתו של היהודי הדתי, שומר המצוות (גפני, 1996: 42). מאידך, יש התופסים את החזרה בתשובה כציד נפשות, כפייה דתית והשתלטות של מה שהם מכנים "כת התשובה", על חיי העם בישראל, אורחותיו, תרבותו וכלכלתו (מלר, 1995: 28). כמוזכר לעיל, טוענת מלר (שם), כי אותה כת העוסקת בתשובה, עורכת "ציד נפשות" בתמימי החברה, בנחשליה ונכשליה. לפיכך תהיה שאלת עבודתנו, מהם המניעים החברתיים הדוחפים את הצעירים לזרועותיהם של המחזירים בתשובה והאמנם ניתן לראות בפעולה זו פעולה של כפייה דתית, כפי שטוענת מלר? על מנת לענות על השאלה הנ"ל, נבקש לבחון את משמעות הדת כמוסד חברתי, את העוצמה שיש בדת מבחינת הפונקציות שהיא ממלאת בחיי החברה ואת הלגיטימציה שהיא מספקת למאמיניה. על מקומה של הדת בחברה נבקש לעמוד בעזרת גישתו של דירקהיים Durkheim, 1965), אצל משוניס, 1999: 478-480). כן נבחן את הדת על פי גישת האינטראקציה הסימבולית בהתאם לטענותיו של ברגר (Berger, 1967, אצל משוניס, 1999: 480). נתייחס לגישת הקונפליקט החברתי בהתאם לגישתו של מרקס (Marx,
1 964, אצל משוניס, 1999:
480-481) וכן לגישתו של מקס וובר (Weber, 1958, אצל משוניס, 1999: 481-484). לאחר שנעמוד על מקומה של הדת בחברה, נתייחס למענה שמספקת הדת לצורך בשייכות הקיים אצל בני אדם, בהתאם למדרג הצרכים של מסלאו (Maslow, 1954, אצל יזרעאלי, 1994: 62). מסגרת תיאורטית זו תוביל אותנו לדיון שבו נשלב ספרות הנוגעת לחזרה בתשובה, ליחסי דתיים חילוניים ולקונפליקט המתהווה ביניהם. בעבודתנו נרצה לטעון, כי החזרה בתשובה אינה הופכת את האדם בהכרח לטוב יותר, אלא ממלאת אצלו צורך בשיוך החברתי ובתמיכה החברתית, כאשר בתור תמיכה בטענה זו נציג התרחשויות מתוך העולם החרדי, כאשר התרחשויות אלו, מנוגדות ביסודן לחוקי הדת, אולם אינן מפריעות למבצעיהן להיות חלק מכובד בקהילה. הדיון שבו נמזג את הרקע התיאורטי יחד עם העדויות המעשיות, אמור להציג את הדת כמסגרת חברתית מגנה, אשר במידה רבה תומכת בפרט המשויך אליה ומספקת לו הגנה ומענה לקשיים שאיתם הוא מתמודד ולתהפוכות הפוקדות אותו. את המענה לשאלתנו נציג בסיכום.