עבודה סמינריונית בנושא כוונותיהם הפוליטיות של ערפאת וברק                 על פי העיתונות היומית בישראל תוכן העינינים מבוא. 1
פרק א: הדרך לקמפ דיוויד. 3
1 .1. ברק – הצהרת כוונות. 3
1 .2. ההחלטה על הפסגה. 4
1 .3. מוכנויות וציפיות. 6
1 .3.1. מוכנויות. 10
1 .3.2. ציפיות. 13
1 .4. לסיכום הפרק. 16
פרק ב: ועידת קמפ דייויד. 17
2 .1. ההכנות לועידה. 17
2 .2. מבנה ודיונים. 21
2 .3. יחסים אישיים. 23
2 .4. אווירה כללית. 24
2 .5. הצהרות. 26
2 .6. התקווה ושיברה. 27
2 .7. לסיכום הפרק. 29
פרק ג – הכישלון והאשמות הדדיות. 31
3 .1. אי הסכמות מהותיות. 31
3 .2. ירושלים – שאלה של חיים ומוות. 35
3 .3. מי אשם?. 37
3 .4. לסיכום הפרק. 39
סיכום. 41
ביבליוגרפיה. 43
מבוא
            ב-11.7.2000 נפתחה פסגת קמפ דייויד 2 (להלן: פסגת קמפ דייויד) בין הישראלים לפלשתינאים בחסותו של נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון. הצהרת הכוונות הראשונית של ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, היתה רצונו לחזור עם הסכם שלום שיחזק את ישראל. הוא אף הביע אופטימיות שיושג הסכם כזה. זאת לעומת הסקפטיות ששודרה ברשות הפלסטינאית (בן, הורוביץ ורובינשטיין, 11.7.2000). הורוביץ (2001) מציין כי "ישראל ראתה בועידת קמפ דייויד 2 ובהצעות הגישור של הנשיא קלינטון, תהליך המביא את ישראל והפלשתינאים אל סיפה של תפנית היסטורית, שבמסגרתה יושם הקץ לסכסוך הישראלי-פלשתיני". לעומת הישראלים, רואים הפלשתינאים בועידה זו ניסיון ישראלי-אמריקני לכפות עליהם פתרון שבו אינם רוצים.             ועידת קמפ דייויד גררה באותם ימים, מאז כינוסה ועד ימים אחדים לאחר כישלונה, ידיעות רבות בעיתונות, שבהן תואר המתרחש בה וכן פרשנויות רבות הנוגעות למהות ההתרחשויות ולהשלכות של הוועידה על עתיד האזור. בעיתונות הוצגו ברק וערפאת באופנים שונים, כאשר ניתן ללמוד מהדרך שבה מציג עיתון או עיתונאי את הדמויות המרכזיות, ברק וערפאת, על כוונות שונות של כל אחד מהם ועל ציפיות שונות שיש לכל אחד מהם מהוועידה. לפיכך, תהיה השאלה המרכזית בעבודה זו: מה היו כוונותיהם הפוליטיות [לגבי התוצאה הסופית] של ברק וערפאת בקמפ דייויד, על פי העיתונות?
            על הפרטים המדויקים שהתרחשו בקמפ דייויד, סביר שלא ניתן לעמוד, שכן כל אחד מספקי המידע תיאר זאת באור שונה. סביר להניח גם כי הכותבים השונים, לא רק בפרשנויותיהם, אלא גם בדיווחיהם, מביעים מגמתיות מסוימת בדרך העברת המידע. מכיוון שכך, ארצה להניח כי ניתן לעמוד על הדיווח הקרוב יותר לאמת מעדויותיהם של המעורבים במעשה המדיני, כאשר נטייתו של כל אחד מהם עשויה להעיד באופן אמין יחסית על כוונות אחד הצדדים, כשלכך ניתן להוסיף גם את העמדות הרשמיות של הישראלים והפלשתינאים בסוגיות השונות, הנוגעות להסדרי ביטחון, לגבולות, לפליטים, לירושלים ולסיום הסכסוך הפלשתיני-ישראלי בכלל. נתונים אלה וכן הצלבת הידיעות והפרשנויות המובאות בעיתונים, עשויים להאיר את כוונותיהם של ברק וערפאת בבואם לקמפ דייויד, כאשר על מנת לעמוד על מהותם של נושאים רגישים, כמו סוגיית ירושלים, ראוי גם להידרש לעמדות הציבור שהאדם הפוליטי חייב להתחשב בהן. לפיכך ארצה לטעון, כי קיימת אמת אחת שהיא ההתרחשויות מנקודות מבטם של העושים במלאכה, אולם אמת זה מוצגת בדרך שבה הם מעוניינים שנראה זאת. מאידך קיים המידע העיתונאי, אך מידע זה נחסם בקמפ דיוויד על ידי איפול תקשורתי. ניתן יהיה לראות אם כן, כי בעוד שבספרים קיימות עדויות שונות, הרי שבעיתונים נמסר מידע חלקי ופרשנויות.
על מנת לענות על שאלת המחקר, אציג בפרק הראשון את המהלכים שקדמו לועידת קמפ דייויד. בכלל זאת את הצהרת כוונותיו של ברק עם היבחרו, את מעורבותם של ברק וערפאת קודם ההחלטה עם הפסגה, את נכונותו של כל אחד מהצדדים ללכת לקראת השני ואת ציפיותיו. בפרק השני אעסוק בועידת קמפ דייויד עצמה. אתייחס לשלב ההכנות לועידה, למבנה הוועידה והתנהלות הדיונים, ליחסים האישיים בין ברק וערפאת, לאווירה הכללית, להצהרות וכן לתקוות ושברן. בפרק השלישי אדון בכישלון, כאשר זה נבע מאי הסכמות מהותיות ובייחוד מסוגיית ירושלים, שלא ניתן היה להסכים עליה. אתייחס להאשמות ההדדיות ואנסה להבין מהדיווחים השונים, מי היה אשם, מה אשמתו של כל אחד מהצדדים והאם יש בכלל אשמים בכישלון הוועידה. את מסקנותי, שתושתתנה על כוונות וידיעות עיתונאיות ועל הצלבות הנתונים עם מקורות מידע נוספים, אביא בסיכום.