השלכת פסולת תעשייתית מול האינטרס הציבורי
| מקצוע | מנהל עסקים וניהול |
| מילות מפתח | אינטרס ציבורי, השלכת פסולת |
| שנת הגשה | 2007 |
| מספר מילים | 3805 |
| מספר מקורות | 10 |
תקציר העבודה
תוכן עניינים
א. מבוא -.. 1
ב. הנפגעים העיקריים – 2
ג. המצב הרצוי והבעיתיות שבו -. 4
ד. הגישה של שמירת הטבע טובה לעסקים והבעיתיות שבה –… 5
ה. הצורך בהגנה ממסדית על הסביבה מפני זיהומה על ידי מפעלים – 7
ו. דיון מסכם 10 א. מבוא אחת הדילמות המוסריות בעולם העסקים נוגעת לאיזון שבין אינטרסים עסקיים המובילים לפיתוח סביבתי הפוגע בסביבה, לבין השמירה על הטבע המהווה אינטרס בפני עצמו. מצד אחד קיימת הגישה ההומוצנטרית וקצרת הטווח, המתבטאת באינטרס עצמי נאור, היינו גישה תועלתנית של כדאיות כלכלית עכשווית.
מצד שני קיימת הגישה הביוצנטרית שהינה ארוכת טווח וטוענת לכך שלכל דבר הקיים בטבע זכות קיום משלו ומבחינה מוסרית בני האדם מנועים מלהכחיד ולפגוע בטבע, אלא עליהם לנסות ולתקן את הקיים (Hoffman, 1991: 174-177). במצב הקיים מזה שנים רבות, יוצרים מפעלים רבים בארץ זיהום סביבתי הנובע משפכים תעשייתיים, מעשן המפעלים, כאשר ההשלכות לכך הן זיהום הנחלים, מקורות המים ופגיעה באיכות החיים כתוצאה מפגיעה בטבע. למרות המודעות הקיימת, עדיין מיחזור הפסולת אינו בגדר מדיניות השלטון, וגם סמכויות הקיימות לאיכות הסביבה אינן מקבלות תמיכה מגורמים נוספים בשלטון המקומי והכללי. אמנם ישראל הצטרפה לאמנות שונות למניעת זיהום הים וגם מפעלים ותאגידים מנסים מדי פעם לצמצם את הזיהום על ידי שימוש בדלקים מופחתי עופרת וכיו"ב. למרות האמור אין פתרון כולל. לפיכך ארצה לטעון בעבודתי, כי בעת שמרבית הארגונים פועלים על פי אינטרס עצמי נאור, כלומר גישת כדאיות תועלתנית, אין להסתפק בתעמולה למען שמירת הטבע, אלא לעגן את היחסים שבין התעשיות והתאגידים הגדולים לבין הסביבה בחוקי מדינה, שכן המערכת העסקית אינה פועלת דיה לריסון עצמי. החלופה לכך הינה הינה הצגת הכדאיות של שמירת הסביבה, משום שרק כדאיות זו ברורה לבעלי הממון. על מנת לתמוך בטענתי, אציג בתחילה את הנפגעים העקריים מהנזק שגורמת הפסולת התעשייתית לטבע ולמשאביו הטבעיים. בהמשך אתיחס למצב המוסרי הרצוי מבחינה אקולוגית ולבעייתיות הנגזרת מעצם הרעיון. קיימת גישה הטוענת כי שמירת הטבע עשויה להיות טובה לא רק לסביבה אלא גם לעסקים. את תפיסה זו אציג לאחר שתוסבר הבעיתיות בגישה המוסרית המיוצגת על ידי הופמן (Hoffman, 1991). השלב האחרון יהיה בחינת הצורך בעיגון שמירת הטבע בחוק שיאכף על עולם העסקים, כמסורת האמנות הנחתמות בעולם לגבי שמירת הטבע בעשורים האחרונים. את מסקנותי אציג בדיון המסכם בסוף העבודה. העבודה בפונט 14
