אריסטוטלס תקציר מאמר זה יבחן את השפעת ההימצאות לבד (solitude) על יצירתיות ככלל ועל יצירתיותם של סופרים בפרט. בראשית הכתוב תוגדר הלבדיות ותובדל במהותה ובמאפייניה מהבדידות                (loneliness). לאחר שיתברר כי הלבדיות פותחת את היוצר ומעניקה לו תנאים הולמים ליצירה ולכתיבה, הרי שהבדידות סוגרת את היוצר וחוסמת אותו בפני החוויות השונות. בעצם הלבדיות מתאפשר לאדם להיפתח אל עצמו, להביט לתוך עצמו ולגלות את עצמו. עצם הגילוי העצמי מתחם עבורו את הסביבה הפנימית של האדם, שמתוכה יוצאת התבטאותו כנגזרת של אישיותו. גילוי העצמי מהווה למעשה את הכר ליצירתיות.
גילוי העצמי יוצר אינטימיות של הפרט עם עצמו, עם העצמים שאליהם הוא קשור וכן עם אנשים שאליהם הוא קשור, גם אם הם אינם פיזית לידו.
בלבדיות קיים ה'ביחד', שלפעמים הוא העמוק ביותר שאליו עשוי אדם לשאוף. לעומת זאת, בבדידות קיים הניכור העמוק ביותר שממנו אמור האדם להתרחק. אותה אינטימיות הקיימת בלבדיות, מאפשרת ליוצר להביט על חוויות חייו ממרחק מסוים ולהתרכז בהן. עבור הסופר הדבר חיוני עוד יותר, שכן התערבות מצד אנשים בסביבתו עלולה למנוע ממנו להביע באורח אובייקטיבי את מחשבותיו האמיתיות, את כמיהותיו ואת מהותו. מאמר זה אמור להסביר ולתאר את חשיבות הלבדיות ליצירה הספרותית, כאשר מן הסתם ניתן ללמוד על היוצאים מן הכלל שיוסבר להלן.