גישה האידאולוגית לחקר המלודרמה על פי מאמריו של פול ווילמן גישתו הפסיכואנליטית של ג'פרי נואל סמית' לחקר המלודרמה הקולנועית יחסים בין הסטוריה, אידאולוגיה וז'אנר המלודרמה בעבודתו של ריינר פאסבינדר סוגיית המבט והצפייה בסרט "עלי:
פחד אוכל נשמה"
2 . א. גישה האידאולוגית לחקר המלודרמה על פי מאמריו של פול ווילמן.
במאמר הראשון פול וילמן מציג לנו שתי תאוריות, שהתפתחו בשני עשורים ראשונים של המאה ה-20 ברוסיה וגרמניה, אשר סירק היה מודע להן ומושפע מהן. בין השנים 1750-1910 הצגות בתאטרון בורגני הוצגו כאשליה של מציאות כדי שהצופה ישכח כי מדובר בהצגה. בתחילת המאה ה-20, עולות שתי תנועות מרכזיות: סימבוליזם ואקספרסיוניזם, אשר אנדרה באזן, כמבקר קולנוע, מתנגד להן באופן נחרץ. סירק היה מודע לכל תאוריות המרכזיות אלו, הוא לא אימץ אותם לגמרה, אבל לקח אלמטים מהם עבור סרטיו.
סירק, נולד בגרמניה, הוא למד והתמחה בפילוסופיה ולאחר מכן הפך לדמות המרכזית בתאטרון הגרמני, בעודו מביים מחזות של ברכט בהצלחה אדירה. בסוף שנות ה-30 הוא הגיע להוליווד והחל לביים עבור יוניברסל. המשמעות של הסגנון הסירקיאני לא מובן בהסתכלות ראשונה בגלל התנאים בהם עבד סירק, כשהוא מוגבל בתוכן וצורה. תעשיית קולנוע הייתה במשבר עם כניסת הטלוויזיה, וחדירת קוד הייז (צנזורה קולנועית). במאים משתמשים בטכניקות מורכבות בכדי להתגבר על הצנזורה. סירק היה כפוף רק למטרה לעשות סרטים לקהל אמריקאי ממוצע ולצבור קופה מאותם הסרטים. סירק הופך את החסרונות ליתרונות, מצליח לפתח סגנון המיוחד שלו ולהתפתח כבמאי אוטר. יצירותיו ידועות כמלאי פאטוס,כוריאוגרפיה ייחודית ומיזנסצנה מסוגננת המספרת סיפור יותר ממה שהמילים יכולות להביע. למרות שסרטיו מיועדים לבורגנות אמריקאית, הם מבקרים אותה ומרחיקים את עצמם-.