עבודה סמינריונית בקורס: סוגיות אסטרטגיות ומדיניות במלחמת העולם הראשונה תוכן עניינים

1 ) מבוא                                                                            עמודים: 3-5

2 )הסיבות להצטרפותה של טורקיה למלחמה                עמודים: 6-11

3 )הדיונים בעד ונגד המערכה  בגליפולי                          עמודים: 12-18

4 )המערכה בגליפולי ותוצאותיה                                     עמודים:
18-26
5)סיכום: הסיבות לכישלון בעלות הברית בגליפולי      עמודים :27-29 
6 ) נספח: מפות                                                              עמודים:
30-31
  7) רשימת מקורות:                                                      עמוד :32  מבוא
מלחמת העולם הראשונה שפרצה בשנת 1914 הייתה מלחמה בסדר גודל שהעולם לא ראה לפניה. 52 הכרזות מלחמה היו בין השנים 1914-1918 ושדה הקרב כלל את כול יבשת אירופה ושטחים מיבשות אחרות ומהאוקיינוס. כמו כן היא היוותה נקודת מפנה בתחומים רבים בהתפתחות האנושית כגון:
בהתפתחות הצבאית, המדינית, הכלכלית והתרבותית.
השנים שקדמו למלחמה אפינו בדואליות מסוימת באירופה למשל: מצד אחד חופש תנועה כמעט מוחלט בין תושבי אירופה ממדינה למדינה ושיתופי פעולה כלכלים תרבותיים ומחקריים בין אנשים מלאומים שונים באירופה, מצד שני לעומת, הפתיחות הזאת, החלו תחושות לאומיות ולאומניות בקרב ציבורים גדולים במדינות האירופיות. דוגמא נוספת לכך היא התנועה הליברלית שצברה תאוצה תנועה אשר רואה את המלחמה כאמצעי פסול להשגת מטרות מדיניות ואחרות אל מול התפתחותן של תנועות פשיסטיות כאלה ואחרות אשר ראו במלחמה מעבר לאמצעי להשגת מטרות, מטרה בפני עצמה.
כאמור, לפני פריצת מלחמת העולם הראשונה שררו מגמות מנוגדות באירופה שהדוגמא הבולטת והמשמעותית ביותר לניגוד המגמות היתה השאיפה לשלום  אל מול ההכנות למלחמה. ועדות בין לאומיות כונסו הן בכדי לפתור סכסוכים בדרכי שלום בין מדינות והן בכדי להגביר שיתוף פעולה בתחומים רבים כפי שמציין קולדוואל: "הרי הרעיון לכנס ועידות על מנת ליישב סכסוכים הונהג הלכה למעשה והוגשם כמה פעמים עד פרוץ המלחמה העולמית הראשונה, קונגרס של מעצמות אירופיות נתכנס בפריז על מנת לעשות חוזה שלום לאחר מלחמת קרים. קונגרס אחר נתכנס בברלין לאחר המלחמה בין רוסיה לתורכיה על מנת להשכין שלום בבלקן… נוסף לוועידות אילו שטיפלו בסכסוכים בין-לאומיים ראשונים במעלה הביאו ועידות בין לאומיות להישגים ושיתוף פעולה בדרכי שלום בשטחים נוספים" (קולדוואל, 1959, 668). לעומת זאת מציין קולדוואל כי בד בד עם השאיפה לשלום החלו מעצמות גדולות באירופה להכין עצמן למלחמה: "הלאומנות המופרזת של המעצמות האירופיות הגדולות הניעתן להנהיג שירות חובה כללי לצעיריהם בצבא, לשם אימונם הצבאי והכשרתם לשרות בצבא במלחמות עתידיות, להמציא, לשכלל, ולייצר כלי משחית חדשים למלחמה, לייצר תחמושת בעלת כוח נפץ גדול יותר לקיים צבעות קבע גדולים וציים חזקים… הגאווה הלאומית והלאומנות מצד גרמניה, אוסטריה ואיטליה מצד אחד ומצד צרפת ורוסיה מצד שני מילאו תפקיד מכריע בגיבושן של שתי בריתות עוינות שהיו קיימות לפני 1914" (שם ,שם 670).  ניגוד המגמות הוכרע לבסוף ב28- ביוני בשנת 1914 כאשר פטריוט סרבי רצח את יורש העצר האוסטרי בסרייבו.
אוסטריה, אשר זמן רב רצתה לטפל בבעיה הסרבית החליטה לנצל את המאורע הזה לספח את סרביה, מעודדת מתמיכת גרמניה שלחה אוסטריה ב23- ביולי, כארבעה שבועות לאחר הרצח דרישות לסרביה ובצדן אולטימטום, למרות שהדרישות האוסטריות היו חמורות ופגעו קשות בריבונות הסרבית  הסכימו הסרביים כמעט לקבל את כולן, אך למרות זאת אוסטריה דחתה את התשובה הסרבית וב26- ביולי הכריזה מלחמה על סרביה, ב30- ביולי הוכרז גיוס כללי באוסטריה וסרביה  (טוכמן, 1964 , 72).
הגיוס הכללי באוסטריה ובסרביה הוביל את הרוסים להכריז גם על גיוס כללי וזאת על מנת לכבד את הבטחה שנתנה לסרביה, עובדה זאת גרמה לגרמנים להציב אולטימטום לרוסיה בגלל התחיבות הגרמנית לעזור לאוסטריה במקרה של התערבות רוסית. כאשר האולטימטום הגרמני לא נענה על ידי רוסיה הכריזה גרמניה על –