תוכן עניינים
מבוא –..3
פרק ראשון – א.1 הגדרות-אפיונו של מרחב הגבול –5
                      א.2  הגבול במרחב הפנטסטי -6
פרק שני –הגבול כמכונן לאומיות ..8
פרק שלישי – ייצוגו של הגבול בקולנוע הפלסטיני והישראלי –12
פרק רביעי –ניתוח סרטים- מייד אין איזראל 16
                                            התערבות אלוהית 21
                                                                                         חולה אהבה משיכון ג' -…
5   סיכום ומסקנות –.29
ביבליוגרפיה .31
פילמוגרפיה ..32
תקציר העבודה: גבולות וזהות הם מרכיבי יסוד של מדינת הלאום המודרנית. תיחומם של גבולות הוא תוצר של גורם חיצוני- מדינות הם חלק ממערכת של מדינות טריטוריאליות,ששומרות בקנאות על תיחומן ומעניקות לגיטימציה זו לזו ושל גורם פנימי- התביעה הגורפת של המדינה המודרנית להחיל  את ריבונותה על כל שטחה ואי סובלנותה כלפי חללים ריקים הקוראים תיגר על סמכותה המוחלטת. (קמפ,
1 6) הגבול במשמעותו הקונקרטית הפך למרחב בעל משמעויות סותרות . הגבול הוא חלק מפוליטיקה טריטוריאלית אך בו בזמן הוא גם מבחין בין זהויות שונות ומגדריות במרחבו הפנימי.
אופיו הבלתי משמעי של הגבול מממשיך להצביע על היותו רכיב בעייתי של זהות קולקטיבית לא פחות משהוא מוגדר כמבחין בין טריטוריות. הגדרות אילו הרואות בגבול קו פיזי נתון,שכל תכליתו היא לגדר אוכלוסיה, אינן שמות לב לעובדה שבעידן הלאומיות המודרנית הגבול הטריטוריאלי נהפך לצומת שבו הגיאו פוליטיקה והתרבות מקיימות פעילות גומלין הדוקה משום שיצירת הטריטוריה הפוליטית ויצירת הקהילה הלאומית הפכו למדינת לאום אחת, לכן המאבק על הגבול חדל להיות מאבק על טריטוריה והפך להיות מאבק בין קבוצות וחברות בתוך המדינה עצמה. סביב קווי הגבול , מתקיים המאבק על הגמוניה השולטת והמדינה שמנסה לתחום זהות אחידה, כזאת שתהיה מוגדרת מה"אחר." במדינת ישראל העיסוק סביב הגבול מתחלק לשניים – הזהות הלאומית, המדינית והזהות החברתית התרבותית שמבחינה לא רק את האחר- האויב הערבי אלא גם את ה"אחר" החריג.
משום שלא קיימת רק המובחנות החיצונית כשמירה על הביטחון המדיני אלא קיימת גם מובחנות פנימית הקשורה לרצון ליצור זהות הומוגנית,יוצרי הקולנוע של שנות התשעים בארץ החלו ליצור סרטים פוסט מודרניים שישקפו את הקולות שנדחקו החוצה על ידי ההגמוניה החברתית.ג'יימסון תיאר את התיאוריה הפוסט-מודרנית שאחד מעקרונותיה המרכזיים הוא הסירוב לקבל את נרטיבי-העל המסורתיים (כדוגמת המרקסיזם או המדע והנאורות) ולהדגיש את השבר, הפירוק וה"זהות הסכיזופרנית" של הסובייקט. הקולנוע הפוסט מודרני החליש את הפן ההיסטורי וביטל את ההתעסקות ההיררכית שבין תרבות "גבוהה" ל"נמוכה". הפוסט מודרניזם מציג תפיסה רב קולית, קרנבלית ופלורליסטית שמבליטה את ההבדלים שבין זהויות, תרבויות ובני אדם.(ג'יימסון, 2002).
חקירת היחסים בין הגבולות הפיסיים לבין אלה המנטליים הוא הבסיס לעבודה זו. בעוד הקולנוע הפלסטיני מערער על הגיאוגרפיה של הגבול באמצעות הזרה ויצירת חלל מטפיזי נראה כי הקולנוע הישראלי מתעלם מנושאי החלל והגבוליות.
הקולנוע הפלסטיני שתחילתו בשנות השמונים,הוא קולנוע המנסה לשמור על הטרוגניות ופתיחות במצב שכופה אחדות והיסגרות. זהו קולנוע שמתקיים בעת מצוקה,כשגורל אחד של דיכוי וכיבוש מאחד אומה שלמה,הנאבקת מצידה להתגבש כנגד האויב.  קולנוע זה מתמודד בדרכים רבות עם המצב אשר נכפה עליו הן בקולנוע התיעודי והן בעלילתי . אחת הדרכים היא יצירת קשר הדוק בין גורל הדמויות לבין ההיסטוריה של העם הפלסטיני בכללותו.ככל שהמרחב השלם נחסם במחסומים, מתכווץ ומצטמצם, הסרטים מתקשים להקיף את השלמות של הבית והחוץ או לייצר חיבור ביניהם,לכן הסרטים מתרכזים באזורי הגבול החסומים והופכים אותם לסמלים לאחדות האבודה.
מטרת העבודה היא לבדוק האם באמצעות האלמנטים הפנטסטיים, מצליחים הפלסטיניים לצאת מהמרחב הכלוא אל מרחב מדומיין המאפשר להם לשבור את תחומי המקום הצר שבו הם חיים ולחרוג אל מרחבים וזמנים אחרים. בקולנוע הישראלי, העיסוק בפנטסטי בהקשר הגבול הוא לא בהכרח במישור הלאומי כי אם יותר במישור החברתי. אנסה לבחון איזה זהויות קולנוע זה מנסה לבחון, מדוע הן מופיעות בהקשר של הגבול ואת הצורך של שני הקולנועים, הפלסטיני והישראלי בפנטסטי כדי לדבר על זהותו של "האחר".