"יאללה בית"ר: הרחקות אוהדים ממגרשי הכדורגל על ידי משטרת ישראל" עבודה מסכמת בקורס "אלימות בספורט"* ‏17/09/2006
"הכדורגל המקצועני חדל להיות משחק והיה למלחמה. והוא מעורר באדם את כל היצרים הקמאיים מלפני אלפי שנים" (מלקולם אליסון, מאמן) רקע תיאורטי האדם כשהוא חלק מהמון גדול חש שהוא אנונימי, הוא מאבד את הרגשת האחריות האישית שלו והוא חלק מפעולה קולקטיבית סוחפת (יפה וינון, 1976). הבא נדמה לנו מצב של אדם שמעריץ קבוצת כדורגל מסוימת ומגיע עם חבריו למגרש הכדורגל, משלם במיטב כספו ויושב דרוך וצופה בקבוצה האהובה עליו. חבריו של אותו אדם קופצים ממקומם, מזיזים את גופם כמי שהכישם נחש, מגדפים את הקבוצה היריבה, מגדפים את השופט ('השופט בן זונה…וכד') ואותו אדם נסחף בהתלהבות זו, הוא מאבד אחריות אישית להתנהגותו, העכבות שלו מצומצמות, הוא מחקה את חבריו ושאר הנוכחים/ות במגרש הספורט. אנשים שנמצאים יחד נוהגים לחקות האחד את השני, התנהגותם חסרת מעצורים ונוצרת הסלמה של הפעולה הקולקטיבית לדרגות של אלימות והרס גבוהות. ישנו אובדן של הזהות האישית ומתפתחת מעין "נפש קיבוצית". היחיד מקבל תחושת כוח מעצם היותו חלק מרבים.
תחושה זו מאפשרת לו להיכנע ליצרים שלו היה לבדו היה מרסנם. ישנה גם תופעה של "הדבקה", השפעת הרגשות של ההמון על היחיד והיסחפותו בהם, עד כדי ביטול האינטרס האישי מול האינטרס של ההמון. כל אלו גורמים לתופעה של אובדן הייחוד האישי בהמון. (ערד, 1989). בארץ ניתן לראות זאת בלינץ' שאנשים עושים בערבים/אנשים שביצעו פשע וכד'. תופעה חיובית של המון היא הדלקת נרות במופע מוזיקלי כמו במופעים של הזמרים ריטה ושלום חנוך. ישנה משמעות גם לגורמים סביבתיים, על פי מחקר (סמיונוב ופרבשטיין, 1990) שבדק את השפעתם של משתני אקולוגיה, כלומר השכבה החברתית בה פועל קבוצת הספורט, על אלימות השחקנים והאוהדים, ואת הקשר בין שני משתנים אלו.  המחקר התבסס על נתוני ועדת המשמעת של ההתאחדות לספורט. בניגוד להשערות המחקר, נמצא כי אלימות השחקנים נוטה להיות יותר גבוהה באזורים עירוניים מאשר בכפרים ובישובים ערביים, ואילו אצל האוהדים לא נמצא דפוס שיטתי. וכמו כן אלימות גבוהה יותר, גם אצל השחקנים וגם אצל האוהדים, בקבוצות בליגות גבוהות יותר מבליגות נמוכות. בניתוח רגרסיה, אצל האוהדים נמצא דווקא כי רמת האלימות גבוהה יותר בישובים ערביים, כפריים ועירוניים קטנים. כמו כן יש מתאם חיובי (אם כי לא גבוה) בין אלימות אוהדים לאלימות שחקנים, כאשר בניתוח רגרסיה נמצא כי אלימות השחקנים היא זו המשפיעה על האוהדים, ולא להיפך. נוצר לחץ קבוצתי שאינו במפורש כלפי אנשים הצופים במשחק כדורגל, מסר סמוי שאומר 'תתנהג כמונו, אל תהיה שונה' ואותו מסר מחלחל ומגיע אל אותם אנשים שמתחילים לקלל, לאיים, להתפרע, להכות ועוד. תחושת אנונימיות, ספורט שהוא אלים במהותו, ותחושת הזדהות עם הקבוצה הם גורמים נוספים המעודדים אלימות במגרש. (שהם, 2003). על פי שהם, המודל העומד בבסיס מחקרים בתחום אלימות בספורט, הוא של החוקרים סימון וטיילור. ישנם ארבעה מרכיבים וכמה מרכיבי משנה במודל: גורמי מאקרו, מסייעים חיצוניים, תומכי אלימות על כר הדשא, תומכי אלימות מחוץ למגרש וגורמים קריטיים. תת גורם מאקרו חשוב הוא –