"התקשורת הישראלית בימי מלחמת לבנון השנייה: אמת, אובייקטיביות ואחריות" קורס: אתיקה בתקשורת המונים "כאשר הציבור מתגייס למאבק משותף החוצה חילוקי דעות – נקלעת התקשורת בחברה דמוקרטית למציאות רגישה. אסור לצפות ממנה שתתגייס; בכך היא תחטא לשליחותה.
מצד שני, השימוש באזמלי הביקורת בארגז כליה, ראוי שיהיה הרבה יותר מבוקר" (כרמון, 2006, עמ' 30). משפט זה מסכם את הדילמות בפניהן ניצבה התקשורת הישראלית, בעת דיווח על המתרחש במהלך מלחמת לבנון השנייה. בבסיסה של העבודה העיתונאית עומדים הערכים אמינות ודיוק, כאשר המשתמע מכך הוא שכל נושא בעל עניין ציבורי ידווח בדקדוק מרבי, ומבלי להשמיט אף פרט, אלא אם כן מתוך שיקולים מקצועיים (רונן, 1998). קביעה זו אינה תמיד עומדת במבחן המציאות.
בעבודה זו, ברצוני להראות כי בעתות מלחמה, ובעת מלחמת לבנון השנייה בפרט, עמדתה של קביעה זו אפילו עוד יותר מתרועעת, לנוכח התנאים ב"שטח". במהלך מלחמת לבנון השנייה, התקשורת עמדה בפני מספר לא מבוטל של דילמות אתיות, ודרך התמודדותה עימן גררה ביקורת קשה מצד הציבור, ואף מתוך התקשורת עצמה. בכוונתי לבחון את הדילמות הללו בנוגע לאמת, אובייקטיביות ואחריות, תוך כדי שימוש בנקודות דיון המובאות בדו"ח הוועדה לקביעת כללי אתיקה לעיתונות בימי לחימה.