תוכן עניינים
פרק                                                                                                                 עמוד
1 .   הקדמה –         3  
2 .   מבוא
-.
          4
3 .   סקירת ספרות —         6          3. 1.   תוכניות הבידור בשירות הפוליטיקה       6
        3. 2.   קהל היעד של תוכניות הבידור הסאטיריות –         8
       
3 . 3.   שילוב תכנים בידוריים וחדשותיים – טשטוש שהולך ומתעצם–       
8        
3 . 4.   תפקידו של הסטיריקן -.       10        
3 . 5.   הסאטירה- בידי ההמון או בידי השלטון? —      11     
4 .       שאלת המחקר והשערות המחקר .      12
5.    מתודולוגיה –..         13
6 .    ממצאי השדה –.       16         7.    דיון —       20
8 .    סיכום ומסקנות -..       24         9.    ביקורת -.     
5         
1 0.  רשימה ביבליוגרפית .       26                                                         תקציר:
בבואי לבדוק את השינוי התקשורתי של דמויות מציאותיות בעקבות ייצוגן על ידי דמויות סאטיריות בתוכנית הטלוויזיה "ארץ נהדרת", תחילה אסביר את הייצוגים והתכנים אשר הצופים קולטים מהטלוויזיה ואת משמעותם לגבי החיים החברתיים והתרבותיים שלנו. תעשיית הטלוויזיה מייצרת תוכן טלוויזיוני ומתאימה אותו לתוך קטגוריות. אותן קטגוריות מכונות ז'אנר ויש להן השפעה אדירה על המוצר שנוצר ועל הקהל. מנקודת מבטם של הצופים הז'אנר מאפשר לזהות תבניות של תוכן והצופים יכולים לפתח ציפיות לגבי איך התוכנית (דרמה, אופרת סבון, סיטקום) צריכה להיות ואיזו תגובה תהייה להם לגבי התוכן. כך שלמעשה מכין הז'אנר את הצופה להנאה מהצפייה. התוכן הטלוויזיוני אליו אנו נחשפים מושפע מסטנדרטים, חוקים וערכים של שלושה מאפיינים: תרבות, חברה ותעשיית הטלוויזיה. לכל אחד ממאפיינים אלו נגיעה כל שהיא על התוכן שאנו רואים על המרקע ועל האופן שבו המדיה מציגה קבוצות חברתיות מסוימות. כל אחד מהמאפיינים הללו מעביר או מוסיף מידע ומערכת היחסים הפועלת ביניהם היא מערכת של תלות. כל מאפיין תלוי בשניים האחרים.
מכאן ניתן להסיק כי השינויים אשר מתרחשים בחברה ובתרבות מוצאים את דרכם אל תעשיית הטלוויזיה ומשם אל המסך. תעשיית הטלוויזיה יוצרת קונטקסטים דרך הסטנדרטים של החברה והתרבות המופעלים עליה וכך, התוכן שמוצג על המסך מחלחל ומשפיע על תפיסתנו את הייצוגים של קבוצות מסוימות ולכן בהכרח משפיע על התרבות ועל החברה שבה אנו חיים. ( .( Reese,2004
מוסדות התרבות, החברה ותעשיית הטלוויזיה שזורים אחד בשני. והם קובעים ומציגים את התכנים הטלוויזיוניים ואת התוצרים שאנו מקבלים על מסך הטלוויזיה שלנו. הטלוויזיה משקפת את הטרנדים, הנורמות, המוסכמות, האמונות והתפיסות של התרבות והחברה בת זמננו. היא עושה זאת על ידי הפקת תכנים וייצוגים טלוויזיוניים כלליים. מקורם של תכנים וייצוגים אלו נעוץ עמוק  בתרבות, זאת  מכיוון שאותם תכנים וייצוגים הם למעשה שעתוק של המציאות שבה אנו חיים. לכן, הייצוגים החזותיים שאנו רואים בטלוויזיה הם קודים אשר מוסכמים בחברה והם אלו המאפשרים לצופה התחברות מיידית לסדרה הקומית. ברגע שחל שינוי בחברה הוא מוצא את דרכו (בין אם במוקדם ובין אם במאוחר) אל מסך הטלוויזיה בדמותם של התכנים והייצוגים. האלמנטים המופיעים בטלוויזיה בשעות צפיית השיא הופכים לסטנדרטים מוכרים בכל תעשיית הטלוויזיה בהקשר של הקומדיה. כך, הדימוי של "פוליטיקאי מושחת", "איש ציבור העוסק בקבלת טובות הנאה", "נשיא מדינה חסר אינטליגנציה" או "דיפלומט פלשתינאי שאינו חדל מרמיזות על רצח יהודים" אלו הם ייצוגים המושרשים היטב בתעשיית הטלוויזיה ומשתמע מכך שגם בחברה ובתרבות. ייצוגים אלו לא צמחו כך סתם לפתע, אלא, הייתה להם אחיזה מסוימת (בין אם קלה ובין אם חזקה) במציאות החברתית תרבותית שלנו. על אף האחיזה של הייצוגים במציאות, האופן הבוטה ביותר שבו הם נמצאים זה בתוכניות הסאטירה אשר לא מהססות להפנות אצבע מאשימה אל כל מה ,שלדעת כותביה, אינו תואם את הערכים והנורמות שעליהם צריכה להיות בנויה החברה.
כותבי הסאטירה נותנים ביטוי עוקצני ביותר למה שחושב חלק מהציבור על נבחריו ובעלי הכוח במדינתו.
אך, חשוב לזכור כי הסאטירה היא יצירה של בן אנוש ומה שמיוצג בה לא תמיד תואם את המציאות האובייקטיבית.  בנוסף, הרבה פעמים משרתת הסאטירה גורמים אותם היא צריכה לבקר. למשל, פוליטיקאים, אנשי ציבור ואליטה. במקרה זה הופכת הסאטירה לכלי שרת בידי אותם גורמים חזקים אשר משתמשים בה להבניית דמותם כחיובית ואהודה בעיני הציבור.
קיים הבדל רב בין המציאות החברתית האובייקטיבית לבין המציאות אותה מקבל הצופה. ההבדל קיים בעיקר מעצם התערבותם של אמצעי התקשורת אשר מבנים את המציאות הסימבולית הנשענת על ייצוגים מהמציאות האובייקטיבית. שילוב של המציאות האובייקטיבית ביחד עם המציאות הסימבולית יוצר אצל הצופה את המציאות הסובייקטיבית- כלומר, יוצר אצל הצופה פרשנות אישית למה שקורה במציאות (Adoni & Mane, 1984).    אך בין אם היא משרתת מטרות ציבוריות שנועדו להעביר ביקורת על השלטון ובין אם היא משרתת מטרות של בעלי אינטרסים פרטיים, הסאטירה תמיד תציג לצופה בה רק את המציאות החברתית הסימבולית. כלומר, תציג בפני הצופה רק ייצוגים של המציאות ולא את המציאות עצמה ובכך תשפיע על האופן שבו הצופה יקבל ויבין את המציאות החברתית סובייקטיבית שלו. הכוונה היא לכך שהסאטירה אינה אובייקטיבית באופן שבו היא מראה ייצוגים והאופן שבו היא משתמשת במושגים הוא בעל  השפעה שאינה ניטרלית.
דוגמאות לכך נמצאות בעבודה זו, אשר בה בדקתי את השינוי התקשורתי של דמויות מציאותיות בעקבות ייצוגן על ידי דמויות סאטיריות בתוכנית הטלוויזיה "ארץ נהדרת".