" ירושלים  במחצית השנייה של המאה ה- 19" עבודה סמינריונית תוכן עניינים: מבוא: 1
חלק ראשון: אוכלוסיה וחברה. 2
פרק 1: האוכלוסייה – מאפיינים דמוגרפים_ 2
פרק 2: האוכלוסייה – מאפיינים חברתיים_ 3
פרק 3: אופי השלטון בעיר_ 5
חלק שני :הקיום הכלכלי 6
פרק 1: כספי החלוקה_ 6
פרק 2: כלכלת הפנים_ 7
פרק 3: כלכלת החוץ 9
חלק שלישי: בנייה ותברואה בעיר. 10 פרק 1: מערך השטח הבנוי 10 פרק 2: מבנים ציבוריים והיציאה מהחומות_ 12
פרק 3: תברואה_ 13
סיכום. 15
רשימת מקורות. 16
מבוא:   העיר ירושלים ידעה כובשים רבים. העיר כולה היא בבחינת מוצג ארכיאולוגי אחד גדול. כל פינה, כל שביל, כול רחוב בעיר הם זכר וחותם לכובש זה או  אחר. בעבודה זו אבקש להתמקד במחצית השנייה של המאה התשע עשרה, תקופה בה הייתה העיר תחת השלטון העות'מאני. העות'מאניים היו לאימפריה הגדולה ביותר ששלטה במשך הזמן הרב ביותר בשטחיה הכבושים. גם ארץ ישראל, ובתוכה העיר ירושלים היו נתונים לשלטון התורכים במשך תקופה של ארבע מאות שנה. מדובר בתקופה מאוד ארוכה שהשתרכה על פני ארבע מאות, עד לתחילתו של המנדט הבריטי בשנת
1 917. האימפריה התורכית שרדה גם ברגעים בהם היה ידוע לכל כי ישנם מדינות אירופאיות עם יתרון צבאי מובהק על העות'מאניים. בשנים אלו ידעה העיר עליות ומרדות, ימי צמיחה וימים קשים של רעב ועוני. המדיניות התורכית ואופן השלטון היו קבועים ויציבים לאורך השנים, אולם כל שליט אזורי ומקומי הביא עימו את חותמו האישי לעיר ולמנהיגות. בניגוד למצופה, השנים תחת השלטון התורכי לאו דווקא היטיבו עם העיר. עד לאמצע המאה ה-19
הייתה העיר קורבן להזנחה ולגחמותיהן של השליטים הזמניים. מידי כמה שנים צץ שליט בעל יוזמה ורצון לשמר, אולם באופן כללי ניתן לציין את המאות הראשונות של שלטון התורכים כשנים קשות עבור העיר. בהמשך, עם תחילתה של המאה ה-19 חלה התאוששות מסוימת בקרב האוכלוסייה והעיר. החלה צמיחה איטית שהייתה מגמתית עד סוף הכיבוש. למרות העייפות היחסית שאפיינה את ירושלים בתקופת התורכים, במאה התשע עשרה החלה ירושלים מסתמנת כעיר הגדולה והחשובה ביותר של המאה.  עד לאמצע המאה התשע עשרה העיר לא הייתה אלא מרכז אזורי לסביבתה הקרובה, ללא מעמד שלטוני או מנהלי מיוחד; חשיבותה העיקרית הייתה נעוצה בערכה ההיסטורי ובקדושתה למוסלמים, לנוצרים וליהודים. במשך המאה התשע עשרה השתנה בהדרגה מעמדה המנהלי של העיר והיא החלה צוברת חשיבות כמרכז השליטה של ארץ ישראל. העיר נעשתה מרכז לפעילות מערבית, תוך גידול ניכר במספר הקונסוליות הזרות.
בעבודתי אבקש לטעון כי ההתפתחויות בעיר נבעו משינויים שערך השלטון העות'מאני, מבחינה מנהלתית, תרבותית ותברואתית. למרות ההנחה הרווחת כי התקופה העות'מאנית מאופיינת בחוסר עשייה,  עדיין ניתן לציין את המאה התשע עשרה כנקודת בחייה של העיר ירושלים. בעבודתי אבקש להתחקות אחר השינויים, התמורות וההשלכות של השלטון עות'מאני על ירושלים במחצית השנייה של המאה התשע עשרה.
אבקש לבחון הן את החותם הפיזי שהשאירו בעיר (בניית מבנים מיוחדים ושיקום של מבנים קיימים) והן את ההשפעות של השלטון על הכלכלה, מסחר, תברואה ועל יחסם כלפי האוכלוסייה בעיר. בעבודתי אבקש לטעון כי למרות הרדידות היחסית המיוחסת לשלטונם של התורכים, עדיין היו היבטים רבים שהושפעו מהשלטון והתקיימו הודות לו.