תוכן העניינים
·       מבוא
– עמוד 3
·       הגישה – העונשית עמוד 5
·       הגישה השיקומית – עמוד 7
·       מרשם פלילי – עמוד 10 ·       רשות חסות הנוער – עמוד 14
·       התמודדות עם עבריינות ואלימות נוער בארה"ב וקנדה – עמוד 16
·       סיכום – עמוד 19
מבוא
בית משפט הוא מוסד ציבורי חשוב ביותר בכל חברה וחברה.למוסד זה יש השפעה על הצביון המוסרי של החברה ועשוי לחרוץ את גורלו של האזרח בחברה.
רוב בתי המשפט לנוער הקיימים סיגלו לעצמם תפיסה האומרת שיש להעניק טיפול אינדיודואלי לכל העומדים לדין בבית משפט זה.
בית המשפט לנוער שואב את זכות קיומו כיחידה נפרדת מעצם מגמת היסוד שלו,שתכליתה להחזיר לחיק החברה ילדים ובני נוער הפועלים בניגוד לנורמות חברתיות מקובלות ואף עוברים על חוקי המדינה.
מטרת עבודה זו היא לערוך סקירה על בית משפט לנוער ועל הגורמים המנחים את השופטים לנוער במתן החלטה שיקומית או ענישתית,דהיינו-צו מבחן או צו מעון (סגור או פתוח) לעומת מאסר על תנאי או צו מאסר.
הנאשמים אשר מדובר בהם בעבודה זו הנם קטינים אשר לצורך ההגדרה "קטין"-מי שטרם מלאו לו שמונה עשרה שנים,ולעניין חשוד ונאשם לרבות בגיר שביום הגשת כתב האישום נגדו לא מלאו לו שמונה עשרה שנים.
שתי גישות עיקריות מנחות את בתי המשפט לנוער,הגישה הענישתית והגישה השיקומית.
הגישה הענישתית מבוססת בעיקר על גישה קלאסית אשר החלה להתפתח בסוף המאה ה18 בארצות אירופה,גישה זו הדגישה את עקרון של "שלטון החוק" ו"החטא ועונשו",כלומר שהענישה צריכה להיות פרופורציונלית לעבירה,כפי שקבע החוק.
בגישה הענישתית המשתנים הפלילים הם שצריכים לקבוע את הענישה בבית המשפט.
הגישה השיקומית שהחלה להתפתח בסוף המאה הקודמת וקיבלה תנופה במאה הנוכחית,על רקע התפתחות במדעי ההתנהגות,גישה שהדגישה את עקרון שיקום העבריין כפרט.
המשתנים הרלוונטיים בגישה זו הם משתנים פרסונלים של הנאשם,כגון: אישיותו של הנאשם,טראומות שעבר,אינטראקציה במשפחה,חברות בחברה שולית או עבריינית,התנהגות והישגים בבית הספר,יציבות בעבודה.
ההשערה היא שכאשר יובאו בפני שופט תיקים של עברייני נוער בהם התגלו ליקויים אישיותיים של הנאשם ומוזכרות טראומות ומשברים שהנאשם עבר השופט יטה לפסוק צו מבחן או צו מעון.
ממצאים מלמדים על שבעה משתנים המשפיעים על מתן גזר הדין של בתי משפט לנוער,חמישה משתנים שיקומיים,ושני משתנים פליליים.
המשתנים השיקומיים הם:
א)גיל הנאשם.
ב)המלצת שירות המבחן.
ג)יציבות בעבודה.
ד)ליקויים פסיכו סוציאליים אישיותיים.
ה)חברות בחברה שולית.
המשתנים הפליליים הם:
א)חומרת העבירה.
ב)כנגד הנאשם תלוי ועומד מאסר על תנאי.
הממצאים מלמדים שבתיקים של עברייני נוער בהם התגלו ליקויים אישיותיים של הנאשם,ומוזכרות טראומות ומשברים שהנאשם עבר,השופט יטה לפסוק צו מבחן או צו מעון (גישה שיקומית).
בתיקים של עברייני נוער בעלי אפיונים פליליים של הנאשם,השופט יטה לגזור על הנאשם מאסר על תנאי או מאסר בפועל (גישה ענישתית).
מערכת שיקוליו של שופט הבא לחרוץ כיום דינו של נאשם,מסובכת ומורכבת יותר מבעבר.
לרשות השופט עומד כיום מידע רב יותר אודות המניעים והדחפים התת מודעים של העבריין,ואודות השפעתם של גורמים סביבתיים וקבוצות התייחסות.
גברה ההכרה כי גורמים אלו הם בעלי משקל רב בהנעת אדם לביצוע עבירה.בהתאם להכרה זו,לא נקבעים עוד מידת העונש וסוגו עלפי עצם המעשה בלבד,אלא נלקחים גם גורמים אישיותיים וסביבתיים בחשבון השיקולים.
בטפלו בעבריינים צעירים נתון בית המשפט לנוער במצב עדין,עליו לטפל בקטינים(גילאי 12-18 כפי שקבע החוק) שעברו על החוק,ועל כן מחובתו לנקוט צעדים שיש בהם כדי למנוע מהעבריין הצעיר מלשוב ולעבור עבירות.
בו בזמן מעונין בית המשפט לנוער להבטיח שגם קטינים אחרים לא יעברו על החוק.
מכיוון שעניין לו בקטינים,כלומר,בני אדם שטרם הגיעו לבגרות ועודם נתונים בתהליך של הצמיחה הרוחנית והגופנית כאחת,מצווה בית המשפט לנוער יותר מכל בית משפט אחר לתת דעתו להיבטים רבים,אשר יותר משיש להם זיקה אל העבירה יש להם זיקה אל העבריין.
מצפים אפוא מבית משפט לנוער שיטפל בעבריין הצעיר באורח אינדיודואלי ויעזור לו בשיקומו,ובאותו זמן גם יספק את תביעות הציבור ויטיל על העבריין עונש על שהפר את החוק.
מבחינתו של הפרט,החלטות בית המשפט עלולות לחרוץ גורלו.השיפוט בבית המשפט קובע מי פושע ומי אדם הגון.מי לכלא ומי לחופש.ולעיתים מי שפוי בדעתו ומי לא.
לכן עלולות להיות תוצאות חמורות לנאשם בתחומי חיים רבים,במסגרות חינוכיות ותעסוקתיות,בחיי משפחה וחברה,ואף בקבלת תדמית עצמית של העבריין.
מבחינת החברה,לבית המשפט חלק לא מבוטל בקביעת נורמות וקנה מידה להתנהגות וקביעת הצביון המוסרי של החברה.
גיל ההתבגרות הוא שלב מכריע בעיצוב הזהות האישית וההשתלבות החברתית של המתבגר.
עבירה על החוק בגיל זה היא לעתים ביטוי לקשיים של המתבגר לפתח זהות אישית ולהתאים את עצמו לציפיות החברתיות,ויש שביצוע עבירה הוא ביטוי של קריאה לעזרה.
עם זאת,הגישה המקובלת בספרות המקצועית לעבריינות נוער מדגישה את העיקרון,שעל החברה לקבל עליה לא רק את האחריות לחינוך,להקניית ערכים ולהשתתת נורמות התנהגות במסגרות ממוסדות,אלא גם את האחריות לכישלונם של בני נוער שלא הפנימו ערכים ונורמות מקובלות.
בהתאם לגישה זו נחקקו במדינת ישראל חוקים מיוחדים שעניינם הטיפול בקטינים החשודים בביצוע עבירות פליליות,ובהם: חוק הנוער (טיפול והשגחה),התש"ך-1960,העוסק בקטינים נזקקים ובהם קטינים בני פחות מ-12 שנה שעברו עבירות ואין להם אחריות פלילית,וחוק הנוער (שפיטה,ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971,שחל על קטינים החשודים בביצוע עבירה הנושאים באחריות פלילית (בני 12-18) והקובע את דרכי פעולתם של הגופים הממלכתיים העוסקים במניעת עבריינות נוער ובטיפול בעבריינים צעירים.תכלית החקיקה היא ליצור הליכי חקירה,טיפול ושפיטה ייחודיים לקטינים כדי למנוע את הידרדרותם לעבריינות ולאפשר להם להשתלב בחברה.