מבוא עיקרון השוויון הוא ערך יסוד בכל חברה המתיימרת לכנות עצמה דמוקרטית. הפרט משתלב למרקם הכולל ונושא בחלקו בבניית החברה, ביודעו שגם האחרים עושים כמוהו.
הצורך להבטיח שוויון הוא טבעי לאדם. הוא מבוסס על שיקולים של צדק והגינות. המבקש הכרה בזכותו, צריך להכיר בזכותו של הזולת לבקש הכרה דומה. הצורך לקיים שוויון הוא חיוני לחברה ולהסכמה החברתית שעליה היא בנויה. השוויון שומר על השלטון מפני השרירות, בשל ההרסניות הגדולה שמצויה בתחושה של פרטים בחברה כי הם זוכים ליחס לא הוגן שבסיסו עומדת אפליה ואי-שוויון. תחושת חוסר השוויון היא תחושה קשה שביכולתה לפגוע בכוח המאחד של חברה במקביל לפגיעה בזהות העצמית של האדם המופלה.   על אף מחויבותן הפורמלית של כל ממשלות ישראל לעקרון השוויון בלי הבדל דת וגזע, המעוגנת במגילת העצמאות, אין ספק, כי המיעוט הערבי וכן הדרוזי והבדואי היה ונותר אחת הקבוצות היותר מקופחות ומופלות בחברה הישראלית. מדובר באפליה שיטתית, ממסדית שהחלה בימיה הראשונים של המדינה וגילויים לא מעטים שלה נותרו בעינם עד היום. אפליה זו חלשה ועודנה חולשת על פני כל תחומי החיים, מהשכלה וחינוך ועד תעסוקה ורמת חיים ומתבטאת אף בחקיקה, בתקציבים ובמענקים הממשלתיים. אפליה מכרסמת עד כלות ביחסים בין בני אנוש, ביניהם לבין עצמם. תחושת אפליה מביאה לאובדן עשתונות ולהרס מירקם היחסים בין אדם לרעהו". "האפליה היא רעה החודרת לבסיס המשטר הדמוקרטי, מחלחלת ומקעקעת את יסודותיו, עד שלבסוף היא מביאה להתמוטטותו ולחורבנו"  קשה במיוחד היא אפליה על רקע של גזע או דתו שהיא בעלת פוטנציאל הרסני לפגיעה חמורה בכבוד האדם ובזכותו לקיום. על כן נפסק, ברשימה ארוכה של פסקי דין, כי הפליית הישראלי הערבי  בשל מוצאו היא בבחינת אפליה ופגיעה בשוויון שלו זכאים כל האזרחים במדינה. אך ורק בשל היותו ערבי פוגעת בשוויון ממנו נהנים כל הישראלים.  היטיב להביע זאת השופט י' זמיר, בציינו:
"הפרה של עקרון השוויון במובן הצר נחשבת חמורה במיוחד… כזאת היא גם אפליה של ערבי באשר הוא ערבי, ואחת היא אם האפליה מתבססת על הדת או על הלאום. זוהי הפרה של עקרון השוויון במובן הצר. לכן יש עמה חומרה מיוחדת. עקרון השוויון במובן זה הוא נשמת הדמוקרטיה. הדמוקרטיה דורשת, לא רק קול אחד לכל אחד בעת הבחירות, אלא גם שוויון לכל אחד בכל עת. המבחן האמיתי לעקרון השוויון נעוץ ביחס כלפי מיעוט: דתי, לאומי או אחר. אם אין שוויון למיעוט, גם אין דמוקרטיה לרוב… במישור המעשי במדינת ישראל נודעת משמעות מיוחדת לשאלת השוויון כלפי ערבים. שאלה זאת כרוכה במערכת יחסים מורכבת שהתפתחה בין יהודים לבין ערבים בארץ זאת במשך תקופה ארוכה. אף-על-פי-כן, ואולי דווקא בשל כן, יש צורך בשוויון. השוויון חיוני לחיים משותפים. טובת החברה, ובחשבון אמיתי טובתו של כל אחד בחברה, מחייבות לטפח את עקרון השוויון בין יהודים לבין ערבים. מכל מקום, זוהי מצוותו של המשפט, ולכן זו חובתו של בית-המשפט".   דבריו של כבוד השופט מציינים בדיוק ובחדות את המשמעות הרגשית העמוקה של אי-השוויון ואת ההשלכות על הפרטים ברמת המיקרו במקביל להשפעה הנוצרת ברמת המאקרו, שבה נוצר ציבור שלם שח מקופח.             בעבודתי בחרתי לבחון את אי- שוויון ואפליה  המתרחשים על  רקע לאום. בחרתי בנושא זה  הקרבה של תחום זה לחיי שלי ובעיקר בשל הניסיון שלי, כתוצר של נישואי תערובת (ערבי-יהודייה) החש ביתר שאת את מחירו של אי-השוויון.
            בעבודתי אבקש לבחון את עקרון השוויון כפי שזה בא לידי ביטוי במשפט החוקתי ובמקביל אבחן את ההלכה למעשה- ההתמודדות של המיעוט הערבי עם עצם היותו מיעוט. אציג את הפסיקה, החקיקה והמאמרים השונים שיאפשרו לנתח ולענות על השאלה, האם אי-השוויון מעוגן בחוק הישראלי או שמא מדובר בתוצר תרבותי.  תוכן עניינים: מבוא. 1
פרק
1 . שוויון ודת. 3
1 .1 שוויון מהו ?. 3
1 .2 מעמד הדת בישראל. 4
פרק
2 .  בין שוויון פורמאלי לחוקתי 5
2 .1 שוויון פורמאלי 5
2 .2 שוויון חוקתי 7
2 .3 המעבר משוויון פורמאלי לשוויון מהותי 10 סיכום  12
פרק
3 .  אי-שוויון ואפליה במשפט הישראלי 13
3 .1 חופש הביטוי וכבוד האדם. 13
3 .2 שוויון הזדמנויות בעבודה. 16
3 .2.1 רקע היסטורי 16
3 .2.2 שוויון הזדמנויות- הלכה למעשה. 17
3 .2.3 אפליה/העדפה מתקנת. 19
3 .3 דיור, מקרקעין ואפליה. 20
3 .3.1 רקע היסטורי 20
3 .3.2 אפליה – תקופת טרום קעדאן 21
3 .3.2 פסק דין קעדאן: 24
3 .3.3 אפליה – תקופת פוסט קעדאן 28
סיכום. 29
ביבליוגרפיה. 30