לנס משמעות רבה בקרב המאמינים הדתיים. כל תופעה שאינה מלווה בהסבר רציונלי עשויה לקבל הילה של נס, כשבאותו היגיון ניתן לצפות לנס אלוהי גם בשעות קשות ולהאמין כי הנס הינו חלק מההשגחה האלוהית, שאולי אינה מובנת לבני אנוש, אולם סיבותיה עמה, ומכאן גם ההצדקה שיש לאדם המאמין לצפות לה מבלי לראות בכך חריגה. הפילוסופים של הדת מביעים התייחסויות שונות למאמינים בנס, אולם הגישה הכללית, כפי שתוצג להלן, הינה שאין לסמוך על הנס, ומכל מקום הוא אינו נוגד את חוקי הטבע, אלא לכל היותר מהווה תופעה שעדיין אינה מוכרת לבני האדם או לחלקם.
יום טוען כי לאדם חופש פנימי, אינטלקטואלי, אשר מחויב מהתבונה ומעניק לו אוטונומיה מחשבתית.
מכיוון שכך לא כל תופעה יכולה להיות מובנת על ידי ההיגיון, כשהדת מספקת את ההסבר הנובע מהתרחשותו של הנס. האדם ממשיך לחיות על פי השכל הישר, אולם על פי הגיון זה יש להטיל ספק באירועים שונים והנס מהווה פתרון לחילוצן של הסתירות. הנס הוא אפוא בעיני המאמינים. לא יתכן קיומו של נס, אלא באמצעות אופן הראיה והפרשנות של המאמינים, להתרחשות שחורגת מההגיון של חוקי הטבע. הגישה המאפשרת לדת לעשות שימוש במושג נסים לתופעות שונות, בעלות חריגה גדולה יותר או פחות מחוקי הטבע, נובעת מכך שהדת מיוסדת על אמונה ולא על תבונה, אליבא דיום.