מחקר זה מבקש לבחון את השפעת התרבות בחברה היהודית והערבית בישראל על חלוקת עבודה בבית, קריירה והתפתחות אישית של נשים דתיות נשואות.
מעמדה של האשה בחברה הישראלית מתחזק בשנים האחרונות, גם אם הדבר מלווה במאבקי מגדר (Bogoch, 1999).
אחד הגורמים לשינויים התרבותיים בתחום המגדר הינו הוועדה למעמד האשה ברשות השידור, שקמה בשנת 1993 ופעלה לעידוד הפקות מקור שבמרכזן נשים, כאלה המיועדות לקהל נשים, טיפול בתלונות צופים על קיפוח בדימויי נשים וכן בנושא פעילויות הכשרה והדרכה לנשים. פעילות זו הובילה לתמורות משמעותיות במעמד הנשים בתקשורת הישראלית ותרמה לשינוי הסטריאוטיפים המיניים, לקידומן המקצועי של נשים, להעצמתן ולמתן הזדמנויות תעסוקה חדשות שהיו נדירות בעבר (לירן-אלפר, 2000). ראשית המאה ה-21 הובילה גם לשינוי בסגנון החיים של החברה הערבית המוסלמית בישראל. חברה זו מצויה בלב המתח שבין משיכת המודרניזם לבין המסורת ויוצרת הנעה בקרב בני שני המינים, כאשר נשים רבות מתפתחות יותר בכיוון של לימודים, מפתחות קריירה במקצועות חופשיים והדבר גם מעלה את שיעור הגירושין בחברה הערבית, כתוצאה משאיפות חדשות שיש לנשים בחברה זו (Cohen & Savaya, 2003). יחד עם זאת, נמצא כי קיימים חסמים בחברה הערבית שהינה יותר שמרנית וקולקטיביסטית, ומשום כך גם יכולת הניעות של האשה הערביה המוסלמית בישראל מוגבלת   (Lev-Wiesel & Al-Krenawi, 1999). זאת בעוד מעמד האשה היהודייה בחברה הישראלית מתחזק ויכולת הניעות שלה גדלה (לירן-אלפר, 2000; Bogoch, 1999). למרות שבמחצית השניה של שנות ה-90 במאה ה-20 רק נשים מעטות מאד, באופן יחסי, חלקו את האחריות לעבודה המשפחתית עם בן זוגן, ניתן לראות כי הקריירה של הנשים היהודיות בישראל בצמיחה וכבר בשנת 1995 נמנו 18,400 מנהלות בישראל. מסוף שנות ה-80 ועד 1997 הוקמו שמונה ארגונים למנהלות ולנשות עסקים. אחד מארגונים אלה הוא מועדון נשות עסקים מטעם אמונה שנוסד בשנת 1993, וכולל מנהלות ונשות עסקים מקרב הציבור הדתי הלאומי (יזרעאלי,
1 997).