מבוא
מתוך מגילת העצמאות: מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;  תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה   נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29
בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה.  אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבנין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים." למרות שצמד המילים "יהודית ודמוקרטית" מצאו ביטוי פורמאלי במטריה המשפטית בישראל רק בחקיקת שני חוקי היסוד החדשים ב-1992, אשר קבעו בסעיפי המטרה שלהם בהתאמה כי מטרת חו"י אלו להגן על ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; הרי שדואליות של הגדרה עצמית זו מלווה אותנו מאז אותה הצהרה ביומיה הראשונים של המדינה ב-1948. עצרת האו"ם, שהחליטה בתוכנית החלוקה בשנת 1947 על הקמת "מדינה יהודית" ו- "מדינה ערבית" בארץ ישראל המנדטורית, קבעה כי שתי המדינות האלה יהיו חייבות לקיים משטר דמוקרטי ולהבטיח את שוויון הזכויות של המיעוט הלאומי (היהודי והערבי בהתאמה) השוכן בתוכה.
בכך גילתה הקהילה הבינלאומית את דעתה כי אין סתירה בין ההגדרות הלאומיות של אופי שתי המדינות, לבין עקרון השוויון של כל האזרחים בפני החוק.
לאורך 59 שנות קיומה של מדינת ישראל, הרבה דיו נשפך על ניתוח מעמיק, מרחיב, ביקורתי וממוקדם על מתחים פוטנציאליים בין שני המונחים ועל ההתנגשויות על רצף הקיום שלהם יחדיו. בעבודה זו אנסה להציג דרך בה שניהם יכולים לשרור יחדיו, תוך התמקדות בניתוח מקרה ספציפי של מדיניות הגירה, כמקרה בוחן לאימוץ דגם מורכב יותר של תפיסת מהות הדמוקרטיה המתאימה לתנאי הארץ והיושבים בה.
אחד ממוקדי הפולמוס נגד אופייה היהודי של המדינה הוא: חוק השבות, תש"י – 1950 (להלן: "חוק השבות" או "החוק"), אשר כנראה מסמל יותר מכל את אופייה היהודי של מדינת ישראל. חוק זה היה חיוני כאוויר לנשימה בשנותיה הראשונות של המדינה. אולם חשיבותו נובעת לא רק מעזרתו למדינה היהודית שזה עתה נולדה ונזקקה לאוכלוסיה שתבסס ואף תצדיק את קיומה, אלא גם לחלקים גדולים מהעם היהודי השבור לאחר מאורעות השואה. על אף כל המחלוקות שחוק זה יצר לאורך השנים ושאותם אזכיר לאורכה של העבודה היווה חוק זה עד לעת האחרונה "טאבו" בקרבה של האוכלוסייה היהודית-ציונית במדינת ישראל.
בתחילת העבודה אבקש להציג, ולשלול, מודלים מקובלים של דמוקרטיה שמקשים על קיום משטר דמוקרטי- יהודי יחדיו. המודל אותו אבקש ליישם בעבודה זו הוא מודל של הדמוקרטיה הרב תרבותית.
לשם הגילוי הנאות, יש לציין כי המבנה הנורמטיבי לתשתית הדמוקרטיה הרב- תרבותית בעבודה זו מתבסס בעיקר על ספרו של אדם ד. דנאל "מדינה יהודית ודמוקרטית- מבט רב- תרבותי", אשר במהלך קריאתו קיבלתי את רעיון העבודה הזו והרצון לבחון את הדגם שדנאל מציע על מדיניות ההגירה של ישראל.
בפרק הבא אתייחס למדיניות ההגירה, תוך מיקוד מיוחד בחוק השבות והסוגיות המרכזיות העולות ממנו. בעת סקירת השיח הציבורי/ אקדמי הקיים כיום בנוגע לרוויזיות הרצויות בחוק השבות, אנסה לבחון התאמת ההצעות השונות לעקרונות המודל הרב- תרבותי. הפרק המשווה יתייחס למספר דמוקרטיות באירופה, והמיקוד יהיה בפרובינציית קוויבק שבקנדה. למרות ההבחנה החשובה בין מדינה עצמאית לבין פרובינציה בקונפדרציה- לעניות דעתי יש לנו מכנה משותף רחב מספיק, על מנת שנוכל לגזור מסקנות ולנסות ליישם תפיסה רב- תרבותית זו בקונטקסט הישראלי. בשלב זה אסכם ואביא את מסקנותיי האישיות.
תוכן עניינים
מבוא
פרק I- מודלים של דמוקרטיה- סקירה דמוקרטיה ליברלית אינדיבידואלית דמוקרטיה רפובליקנית- ליברלית דמוקרטיה קונסוציונלית דמוקרטיה אתנית הדגם הרב- תרבותי פרק II- התאזרחות בישראל חוק השבות חוק השבות בראי הפסיקה להשאיר או לבטל- סקירה קוטבית I. גישת הסטטוס קוו של התומכים בהשארת החוק כפי שהוא.
II. גישת הדורשים את ביטולו של חוק השבות לאלתר פרק III- גישות לשינויים בחוק השבות כדי להתאימו למציאות היהודית- דמוקרטית של ישראל דהיום פרק III- פרק משווה פרק IV- סיכום ומסקנות